אלימות אינה דיכוטומית. היא רצף. זה לא אלימות או לא אלימות. השאלה היא איזו אלימות ולמה היא התחפשה. האימפרוביזציות של אלימות רבות ואלימות שקופה היא אחת הערמומיות שבהן כי היא מיתממת ולכן, לכאורה, לגיטימית.
כשנחשפתי לקמפיין המאבק באלימות שקופה הרגשתי שיש לאנושות תקווה.
הבדידות של קורבן האלימות השקופה נובעת מהאצבע המאשימה שהחברה מפנה אליו או אליה.
״את זו שמזמינה את זה״ או ״תחליט שאתה שם לזה גבול״. בדידות זו עשויה להתפוגג לאור המהלך.
להוקעת האלימות יש עבר והוא על רצף.
תחילה הוצאה האלימות הפיזית אל מחוץ לחוק, משהו שבמערב הפרוע (ולא רק, בלי להיכנס לגזענות) היה לגיטימי וחשבנו שזהו זה. חשבנו ששאר מופעי התוקפנות והאלימות מותרים.
כתב פאולו פרייר בספרו The Pedagogy of the Oppressed, כי הקורבן הוא זה שנושא על כתפיו את מוטיבציית השינוי כי הוא הסובל ומשם ישאב את המנהיגות. זה נכון לגבי אינדיבידואלים וזה נכון לגבי אוכלוסיות שלמות, לרבות נשלטי הקולוניאליזם בהם מתמקד הספר.
המהלך הנוכחי למעשה מגיע כדי לתמוך במושא האלימות בזוגיות ובמשפחה, בעבודה וביחסי קרבה מסוגים שונים, ולא להפקיר אותו לגורלו.
אלימות שקופה כשמה כן היא. היא לא נשמעת או נראית כמו אלימות מילולית או פיזית ולכן יותר קשה לאתר ולאבחן אותה. דווקא בגלל טבעה החמקמק, הגלעין שלה רעיל ופוגעני כמו כל אלימות ואולי יותר.
בזמנו עלה קמפיין על אלימות שנראית כמו אהבה והגנה – גבר שמונע מאשתו להחזיק כרטיס אשראי ״כי אני נותן לה כמה כסף שהיא רוצה״ וכדומה. שליטה באדם אחר איננה לגיטימית אבל בעל שמוכן "לתת לאשתו האהובה כמה כסף שהיא צריכה" נראה כלא שייך לשליטה או לאלימות.
התעוררנו לאט לעובדה שהאלימות הפיזית ירדה למחתרת והסתתרה בקפסולות שנראות לא רק לא אלימות אלא אפילו אוהבות ומפרגנות. כמו כל נגיף – האלימות נלחמת על חייה ומוצאת אסטרטגיות הישרדות…
נשים וגברים רבים מוחזקים בשלשלות שקופות בידי בני זוג ובני משפחה, דמויות מפתח בעבודתם ובידי אנשים במעגלים קרובים. הזולת הוא השטן אמר סארטר ואלימות שקופה היא חלק מהשטניות הזו.
קרבה היא המזון של אלימות שקופה. דאגה והגנה ותמיכה מדומה הם חומר הבעירה שלה. היא ניזונה מאחיזת עיניים וככה היא חונקת את הקורבנות שלה.
בהודעה לציבור מנסחת רשת הסופרפארם טקסט חכם שחושף את תופעת האלימות השקופה ומלמד על נרקיסיזם, מניפולציה רגשית ושליטה. בכתיבת הטקסט מעורבים פסיכולוגים ומטרתו הגברת המודעות לאפשרות שאנחנו קורבנות של אלימות שקופה באופן מוכחש ולא מודע.
אולי אנחנו שותפים במערכת יחסים שהיא מעין שיגעון בשניים, רווי שקרים ו gaslighting ועלינו להבין שזה מרעיל אותנו ומוריד את רף החוסן הנפשי של החברה בכלל.
כי ברגע שאנחנו מרשים שזה יקרה לנו בחיים – אנחנו מרעילים את ה ecosystem והקריאה של הסופרפארם היא כי נעצור את זה.
הקמפיין אליו יצא הסופרפארם הוא סדרת מודעות שממוקמות במחלקות הקוסמטיקה ומציפות אלימות שקופה בהשוואה למוצרים שכן צריכים להיות שקופים כגון לק שקוף, גלוס שקוף, ג׳ל שקוף ופודרה שקופה. ״מה זה גלוס שקוף את יודעת אבל אלימות שקופה?״.
המודעה מפנה את הנחשפת לקבל מידע ופרטים בעזרת סריקת QR וזה מותיר את המידע דיסקרטי ולא חשוף לעיני כל. זהו סגנון ששייך למהלכים נגד אלימות במשפחה, תקיפה מינית ומאוימות. חלק מהחשש לפנות לקבלת עזרה מעוגן בפחד ובבושה של הקורבנות, וסגנון סריקת ה QR פוגש במידתיות את החסמים האלה ושואף לגבור עליהם.
העובדה שהסופרפארם שנתפס תמיד כמותג סטרילי, מדויק, מוקפד ואפילו קצת זחוח בגישתו לחיים, מפשיל את שרווליו ומבקש לגעת בכאב שמגיע מזוהמתה של האלימות השקופה – מעורר כבוד.
המהלך עצמו נותן תקווה כי הוא מקלף את הנוצות מעל תופעה חצי מוכחשת, וזה שלא עוד עמותת נשים אלא דווקא רשת קמעונאית שמוכרת לנו את החיים הטובים היא זו שמרימה את הכפפה – מגביר את התקווה הזו. אולי בכל זאת תיפתח הטובה.
