קשה להמציא את הגלגל בעולמות הביטוח לרבות ביטוח אלמנטרי. זה כל כך אלמנטרי שההמצאות והחידושים הם לרוב…אלמנטריים ומדשדשים בתחום הכספי – ולמרות שכל גרוש חשוב, קשה לבנות על זה בידול ובוודאי שלא אימפקט.
זה נכון שעלויות ועמלות ופרמיה וכל זה קריטי לנו ולכיס שלנו אבל במיתוג כמו במיתוג, אנחנו הרבה יותר לא רציונליים מאשר רציונליים, והרגש מנצח את השכל. ואם תרצו: הילד שבתוכנו הוא זה שרוצה ובוחר, בעוד שהמבוגר שבנו הוא זה שמשלם…
החוכמה היא לארוז את העלויות בהצעות ערך. הרי בסופו של יום גם אופנה, גם מזון וגם ביטוח רוצים להרוויח יותר כסף ולייצר יותר נתח שוק אבל כסף הוא גנרי בעוד שהסיפור של המותג והמשמעותיות שלו עבורנו האנשים – זה מה שבונה ביזנס. מהי האג׳נדה או הטריטוריה שאתה מוביל זה הרבה יותר מכמה זה עולה לנו.
ואם אתם רוצים שנזכור שזה עולה פחות אנחנו צריכים גם להתרגש ולהתאהב…
הראל, במקום לחזור על הקלישאה ״הנחה למשרתי הסדיר והמילואים״ שפוגשת אותנו בכל פינה, אורזת את זה בעולם תוכן שיוצר מגרש משל עצמו: הנהיגה במהלך השירות הצבאי. לא סתם הקרבתם, אלא נהגתם וצברתם קילומטראג׳, ואז המהלך של הראל הופך מגנרי לייחודי.
נהיגה בשירות הצבאי הופכת ממצב צבירה של ׳קומודיטי׳ הכרחי לסטטוס ביטוחי. זה בדיוק כמו לקחת פולי קפה, שהם קומודיטי, ולארוז אותם תחת נספרסו, נגיד. כשזה הופך להיות מותג שיש לו סיפור מעניין – זה שווה יותר מה״ברזלים״ או מה״תפזורת״ מהם הוא עשוי.
נהיגה משמימה, מאובקת, בתנאי צבא, בשעות קשות ובדרכים לא דרכים מקנה מעמד ביטוחי שלא היה משיג אילו היה נהג רגיל באזרחות.
שירות הסדיר והמילואים, גורם לאדם להיעדר מסצנת חייו האזרחית כעובד, איש משפחה, אחד מהחבר׳ה. מצד שני זה צובר עבורו יתרון באופן אחר. כל קילומטר במהלך השירות נצבר אל תוך מעמדו הביטוחי ומקנה לו יתרון בהראל.
הקליפ עצמו עשוי כקליפ לכל דבר. שיר בסגנון ספוקן וורד ברקע ועל המסך רואים חייל בסצנות תזזיתיות ומחליפות מיקום של נהיגה צבאית.
ואני מצטטת כי זה עשוי נהדר, נותן כמה שניות של בידור מוזיקלי משובח ומעביר את המסר באופן כזה שהצעת הערך הכספית מתחבאת טוב טוב מאחורי הסיפור המרגש של נהיגת המילואים.
נציגת השירות של הראל שואלת את הגבר (שלעת עתה יושב בבית בלבוש אזרחי) ״עבר ביטוחי יש?״
ומשם זה מתגלגל ככה:
״מה זה נהגתי! עשיתי צבא!
נהגתי בשבטה משם לג׳נין,
אחר כך חטמ״ר עציון, נעלין,
הקפצתי מג״ד לאימון בגולן,
אחר כך נהגתי בקורס מפקדים,
נהגתי פטרול עם מג״ב,
נהגתי שעות כבר הלך לי הגב!
עשיתי קפה עירני כל הזמן,
שחור! חזק!
להתעורר עד המוצב!
נהגתי בעזה המון,
נהגתי על האמר לתוך לבנון,
כשהסעתי קצינה לבאר שבע בבית החייל,
היא אמרה ״יו תנהג כבר בקבע חבל!״
איך המ״פ עשה לי? ״עשית פה מייל״
אבל וואלה אני לא אהבתי –
אמרתי לא קבע ולא נעליים, אני את שלי?
נהגתי נהגתי נהגתי נהגתי נהגתי נהגתי…..״
ואז, אחרי שנהנינו מאוד, מופיעה הצעת הערך ״פז״מ ביטוחי״ וכמובן לוגו שנראה כמו כנפיים של יחידה צבאית. ״הניסיון שלכם על הכביש במהלך השירות הצבאי הופך לעבר ביטוחי לכל דבר!״
בשורה התחתונה אתם את שלכם נהגתם. עכשיו תורה של הראל להחזיר לכם פר קילומטר.
אהבתי ובעיקר התרשמתי מהפשטות החכמה של המהלך.
