הבשורה שיש, לצד הסניף או נקודת המכירה הממשיים, אתר – היא בשורה ישנה ושחוקה. מאז שיש אינטרנט, יש אתרים שמוסיפים נקודת מפגש עם הסביבה השיווקית. אין בנאלי מזה, וכל ניסיון להלביש על האתר ערכים דוגמת קלות שימוש וידידותיות למשתמש – כעיקר הדרמה – בנאלי גם הוא.
אז מה עושה מוסד כמו ביטוח לאומי ששדרג את האתר שלו והוא רוצה לקדם אותו בקרב הציבור?
לכאן בדיוק נכנסת אסטרטגיה.
הקליפ עם ׳נעמי כפית׳ (לירית בלבן) כנהגת מונית מדמה את האתר לחוויה שהיא כמעט פיזית ובכך הוא גובר על התנגדויות מסורתיות לעבוד אונליין עם גופים שהרגילו אותנו לשירות אנושי.
ביקור בביטוח הלאומי הוא לא בדיוק חוויה מרגשת, אבל כשאנחנו זקוקים לו, הדחף הוא לגשת פיזית לסניף ולדבר עם אדם אמיתי. אני משערת שהנתונים אודות אחוזי האנשים הנזקקים לביטוח הלאומי ממניעים של קושי אישי והזדקקות להחזרי כסף – אינם נמוכים ולכן קשה לנפנף להם מול העיניים באתר חדשני ונוצץ.
בדיוק בגלל זה אנחנו נוסעים לאתר במונית והטרמינולוגיה היא ישר ושמאלה בככר – אלא שמדובר בממשק המשתמש בתוך האפליקציה…
הסצנה מצחיקה כי נעמי כפית אינה אחרת מאשר חני, אשתו המיתולוגית של אשר, נהג המונית המיתולוגי לא פחות. מתברר שגם היא נהגת מונית ומתברר שגם אשר מצלצל לשאול אותה ״איפה את?״ בקולו החרוט במוחנו של יובל סמו. ״איפה אני? בפרסומת לביטוח לאומי. בעבודה, איפה אני יכולה להיות?״ – זה הטייק המוכר לכולנו מכל פינות אשר ב״ארץ נהדרת״ כשחני שואלת אותו איפה הוא והוא עונה בגיחוך – במסאג׳ בהונולולו. בעבודה למה איפה כבר אני יכול להיות?״.
מלבד שזה מצחיק ומשוחק נהדר, במקום לקשור כתרים לאתר ולהלל אותו כקל ונגיש, יש לנו נהגת ונוסע שמדברים בעגת ׳הבורר׳ או ׳עספור׳ ומגלים ביחד שקל יותר להיכנס דרך האתר מאשר להגיע פיזית למשרדי המוסד לביטוח לאומי.
הבחירה להשוות את האתר לסניף הפיזי המוכר לכולם היא בחירה נכונה כי במקרה של הביטוח הלאומי מדובר לא בתחרות על האתר המתקדם ביותר אלא על שינוי הרגלים ויציאה מאזור הנוחות – שני אויבים רציניים של העבודה אונליין.
בו בזמן שילדות בנות 10 כבר קונות הכל ברשת, לקוחות הביטוח הלאומי עדיין חוששים לבצע פעולות אונליין. ואולי כעת, כשנהג שאוכל ועושה פירורים, ונעמי כפית שהיא גם מצחיקה וגם קשוחה מעדיפים את האתר – זה ישתנה.
