או שמדובר בהצדעה כנה להתנהגות נאותה של השארת חופים נקיים, או שמדובר בפרדוקס. הפוך על הפוך.
אם מדובר בנתונים ממשיים של עליה במודעות לשמירת נקיון החופים – מה טוב.
אם זהו פרדוקס, אז אולי אנשים דווקא כן מלכלכים את החופים אבל לגעור בהם אינה אסטרטגיה אפקטיבית. ואז, לפרגן מבעוד מועד, לפני השינוי הנשאף – יזמן אותו.
את השינוי הנשאף.
אבל איך שלא מסתכלים על זה, מדובר באייטם שחוגג 20 שנה ל״תוכנית חוף נקי״ של המשרד להגנת הסביבה, ואני חייבת לומר שנעים לצפות בסרטון, ואם נעים לצפות בו, יש סיכוי שההפנמה תהיה אפקטיבית יותר והאימפקט עוד יותר. אותי מצחיק שיש סרטן שלא מוצא מה ׳ללבוש׳. זה מתכתב עם צבי הים וציפורי המים שנלכדו בדרכים טרגיות בפסולת ומצאו כך את מותם. ולכן יצור ימי שלא נתקל בפסולת מוציא ממני אנחת רווחה.
לעניין האסטרטגיה: אנחנו הורגלנו למסרים ׳ליניאריים׳ – הצגת הבעיה והשלכותיה הגרועות, נזיפה והצגת הפתרון. לכאורה: הנוסחה ה״הגיונית״.
אנחנו רגילים לגישת ״למה לא״ או ״למה אסור ומסוכן״. הבעיה היא שעוד הרבה לפני שנולד הפרסום ובכלל, הרבה לפני שנולדה התקשורת המצולמת והמוקלטת והכתובה – לא אהבנו שמטיפים לנו. זה נכון לגבי ימי קדם, וזה נכון לגבי עברו של כל אחד ואחת מאתנו – כשהיינו קטנים. ״נו נו נו״ אף פעם לא עבד עלינו. למדנו להסתיר, לשקר ולעשות מאחורי הגב. אבל לא השתכנענו. לא הפנמנו.
בין אם מדובר באי עשיית שיעורי בית, עישון או הגנה על הסביבה – כשהטיפו לנו ואיימו עלינו, התעוררה בנו התנגדות לעצם העניין. לטון הדיבור. התעורר בנו ה״דווקא״. לא שינינו את העמדה הכנה שלנו כלפי העניין.
הקליפ של המשרד להגנת הסביבה עושה ההיפך. הוא נראה כמו סרט דיסני לכל דבר. סרטנים מונפשים ש׳לובשים׳ פסולת בדרכים יצירתיות ורוקדים איתה. אחד מהם לא מצא מה ללבוש ולכן העירום שלו מפוקסל. מצחיק.
׳שים עליך משהו׳ אומר לו אחד מהם, ואנחנו מבינים שהוא סרק את כל החוף ולא מצא פסולת כי אנשים אספו את כולה.
המפרסם מודה לכולנו שאנחנו מביאים כלים רב פעמיים לים וטורחים להחזיר את כולם הביתה אחרי השימוש. לטעמי מדובר בחצי פנטזיה. עוד ארוכה הדרך שכל מה שנביא לים גם יהיה רב פעמי וגם ייאסף בשלמותו לאחר השימוש, אבל מותר לחלום.
שנית, יתכן שהנתונים כן מראים מידה של שיפור, ושלישית – כשלא נוזפים בנו ודווקא מחמיאים לנו – אולי אולי אולי זה יעודד אותנו לנהוג בהתאם לכך.
אולי יתאים לנו להיות אלה שלא משאירים פסולת על החוף ובגלל שזה מתאים לנו, כך ננהג.
אני בעד מסרים משבשי סטטוס קוו (דיסרפטיביים) כשמדובר בחינוך לשינוי. והקליפ של המשרד להגנת הסביבה הצליח להפתיע אותי, למרות שמדובר בסופו של יום בטריטוריה השגרתית והאפורה של שמירה על נקיון הסביבה.
