פרופ׳ סקוט גאלווי, אחד ממוחות השיווק החריפים ביותר שיש, כתב בסוף השבוע האחרון מאמר מטלטל אפילו בסטנדרטים שלו. בשבוע שבו צוין ברחבי העולם 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום התקיימה שיחת משקיעים של פייסבוק שבו הודיע ״המנהיג הלא נבחר של חברת הדיסאינפורמציה הגדולה בעולם״ (תיאור שלו) כי השנה פייסבוק תשליט את ערכיה וכי זו תהיה שנה קשוחה לדבריו.
מדובר בשנה בה ספגה פייסבוק קנסות בגובה חסר תקדים כולל שערורייה בה לא הסכימה החברה להסיר תוכן שקרי שחתר להשפיע על בחירות בקנדה ותוסיפו לתבשיל מחקרים שקושרים בין התנהגויות ברשתות החברתיות לדיכאון בקרב בני נוער.ועדיין, שינוי מהותי ביחסה של פייסבוק לפייק ניוז עדיין לא התרחש.
פרופ׳ גאלווי מפליג ומציין כי חוסר הרצון של צוקרברג לנקוט עמדה חד משמעית, כאשר כל הכח לשנות את המציאות הזו בידיו גובלת באפתיה שמייצרת רודנות.
המאבק בפייק-ניוז מתחיל כאן
אני מודה שכאשר קראתי את המאמר, התחושה המיידית שלי כיהודי היתה מאוד קשה. עדיין קישור בין השואה לחברת טכנולוגיה מייצר תחושה אינסטינקטיבית של פגיעה בקדושתם של מיליוני הנרצחים.
אבל פרופ גלאווי (יהודי דרך אגב) נגע כאן בנקודה מאוד חשובה; עד כמה שונה ברמה הפילוסופית, אי מניעת הפצת תכנים שקריים, פוגעניים ואנטישמיים מיצירת תעמולה שקרית נוסח לני ריפנשטאל שעבדה יחד עם גבלס ותדלקה את ההסטה והשנאה כלפי היהודים בגרמניה.
ואם אני מפליג לתהיות פילוסופיות, האם פייסבוק מקבילה לבתי הקולנוע שהקרינו את סרטי התעמולה הנאציים (אנחנו רק פלטפורמה…) וכל טענותינו צריכות להיות מופנות אל היוצרים או שמוטלת לפתחה של פייסבוק חובה מוסרית הרבה יותר גדולה, בלי קשר לעובדה שבראש החברה לא היה עומד יהודי בן 35.
העולם שלנו השתנה ומשתנה כל הזמן, ההשפעה של הרשתות החברתיות עברה מזמן מהשפעה על המח שלנו והיא משפיעה כעת על האופן שבו אנחנו מדברים, חושבים, מתרגשים ואפילו הולכים (מספיק לי לראות איך הילדות שלי לא יכולות לעבור 2 צעדים בלי לעוות את גופן במעין לפסוסים לא רצוניים כפי שלמדו בטיק טוק). בלתי אפשרי להשוות בין השפעת בתי הקולנוע ששידרו את התעמולה הנאצית לבין הרשתות החברתיות מפני שמדובר בתפוצה והשפעה בהיקפים אחרים לגמרי. ופה הההזדמנות מצד אחד וסכנת הנפשות מצד שני.
כדי לעמוד במחויבותנו ההיסטורית ״לזכור ולא לשכוח״, כדי שלעולם לא תהיה שואה שניה, אל לנו לעצום את עינינו ולצפות כי חברות הטכנולוגיה ינטרו את עצמם ביעילות וימנעו את האסון הבא. אם נעשה זאת אנחנו מסירים מעצמנו אחריות כלפי הילדים שלנו וכלפי החברה שבה אנו חיים.
פרופ׳ גלאווי מדבר על צורך בחקיקה ופירוק המונופול ומסביר כי לא בכדי הסעיפים התקציביים הכי גדולים של חברות הענק הטכנולוגיות לא מושקע בפיתוח טכנולוגיה, אלא בלוביזם. הוא סיים את מאמרו וציין כי מכר את כל מניות פייסבוק שבהן החזיק כצעד מחאתי.
פייסבוק עברה דרך ענקית ועושה מאמצים אדירים, אבל אנחנו חייבים ״לעזור״ לה על ידי כך שנגרום לה לקחת אחריות הרבה יותר גדולה, הרי כבר ברור לכולם כי מדובר בדיני נפשות.
כותב המאמר הינו יועץ שיווק אסטרטגי ומנהל הקריאייטיב והדיגיטל הגלובלי של סודהסטרים לשעבר.
