עקבו אחרינו ברשת

אירועים

אירוע קהילת השיווק בשלוותה – כ-400 אנשי שיווק השתתפו באירוע הנטוורקינג הגדול

פורסם

ב-

הערב זה קורה – מאות אנשי שיווק ופרסום השתתפו באירוע החגיגי לציון 3 שנות פעילות קהילת השיווק ׳מנהלי שיווק מצייצים׳.

לאירוע שהתקיים בשעה 21:00 במועדון שלוותא בתל אביב, השתתפו כ-400 אנשי שיווק ופרסום מכל הענפים והתחומים במשק, מספר שיא של משתתפים באירוע נטוורקינג של הקהילה.

מה מתוכנן באירוע? הפתעות מבית HP, אדידס ודומינוס פיצה, לצד נטוורקינג איכותי, מוזיקה טובה ואווירה חגיגית.

עוד לא נרשמתם? לרישום >>

אירועים

בלעדי לקהילת השיווק: מצגת דיוויד סייבל למיתוג ישראל

פורסם

ב-

כנס קהילת השיווק בסימן מיתוג ישראל בעולם שהתקיים ב 4.11.19 היה מפגן מרשים של כוחה של הקהילה שלנו. במשך שעה שלמה, דיוויד סייבל, מבכירי הפרסומאים בעולם, המנכ"ל העולמי של פירמת הפרסום Y&R, ריתק את המשתתפים והציג משנה סדורה איך אפשר להפוך את ישראל למותג נחשק בעת המודרנית ובעולם מורכב ורווי מסרים.

לאור הביקוש, דיוויד נענה לבקשתנו והסכים לשתף את הקהילה במצגת אותה הציג. להורדת המצגת המלאה – לחצו כאן

 

המשך קריאה

אירועים

כנס קהילת השיווק בנושא מיתוג ישראל בעולם: Sold Out

פורסם

ב-

הכרטיסים לכנס קהילת השיווק בסימן מיתוג ישראל בעולם בהשתתפות דיוויד סייבל, מבכירי הפרסומאים בעולם, המנכ"ל העולמי של פירמת הפרסום Y&R, אזלו ומאות משתתפים חברי קהילת השיווק ייקחו חלק באירוע שייערך בבינתחומי הרצליה ביום שני ה-4.11.

סייבל הינו מומחה עולמי בעולמות הפרסום והמיתוג, ייעץ לחברות המובילות בעולם עם מחזורי מכירות של מאות מיליארדי דולר, ובהן מיקרוסופט וקוקה קולה ואחראי על 189 סוכנויות פרסום ב- 92 מדינות ברחבי העולם, עם 8,000 עובדים שמכניסות ביחד מעל מיליארד דולר בשנה.

במהלך המפגש המיוחד, ישתף סייבל את המשתתפים בקשר האישי והמיוחד לישראל, ניסיונו מעולמות המיתוג, הפרסום והעבודה עם המותגים הגדולים בעולם, ואיך לדעתו יש להתמודד עם אתגרי המיתוג של ישראל בעולם.

תוכנית המפגש:

17:30-18:00 התכנסות
18:00-18:05 – דברי פתיחה – צוות קהילת השיווק ופרופ' נעם למלשטריך לטר, דיקן מייסד בית הספר לתקשורת הבינתחומי הרצליה.

18:05-19:05 מר דיוויד סייבל – איך נהפוך את ישראל למותג נחשק בעת המודרנית.

19:05-19:20 – ד״ר טל סמואל עזרן, מרצה וחוקר בבי"ס סמי עופר לתקשורת, הבינתחומי הרצליה.
19:20-19:50 מר איתן שוורץ – מנכ"ל מנהלת עיר עולם – מיתוג העיר תל-אביב בעולם.

19:50-20:10 גב׳ לאה לנדסמןראש תחום דיפלומטיה 2030, מכון אבא אבן לדיפלומטיה, הבינתחומי הרצלי דיפלומטיה חדשנית במאה ה-21.

לפרטים אודות האירוע

המשך קריאה

אירועים

ניתוח קמפיין: "כלל ביטוח מקיימים נסיעות" // עטרה בילר

פורסם

ב-

ביטוח לאנשים שנוסעים מעט, כלומר ביטוח יותר חסכוני, זה דבר שאנחנו מכירים או במלים אחרות – קשה מאד מאד לייצר פה news. הסכנה שהנה כלל מוציאה מוצר שנדמה לנו שחברת הביטוח שלנו כבר נותנת לנו – היא סכנה ממשית.

כמובן שכלל מעוניינים לא רק לייצר אהדה למותג אלא לצרף מבוטחים חדשים, או להוסיף הצעות ערך בקרב מבוטחים קיימים.

איך אפשר להגיד את זה ברור, משעשע ולא חופר ומשעמם?

לוקחים את עולם הנסיעות למקום אחר, מצחיק ויצירתי במיוחד.

החתול שמיל, שהוא הפרזנטור של כלל, משיא את בחירת ליבו. כבר קורע שדמות כל כך א-מינית בכלל שוקלת להתחתן.

בחירת ליבו היא דמות מ"חתונה ממבט ראשון" שהתאפיינה במוטיבציה נמוכה לזוגיות. בכללי. עוד יותר מצחיק. מה הם עושים ביחד?

במקום יין אדום תחת החופה, הוא נותן לה ללגום חלב, כי הוא חתול. וחתולים סוגדים לחלב.

החתול התחמן והערמומי נושא אישה מאד חסכונית שהרי זו דרכם של חתולים. הם אינטרסנטים. חתולים יפגינו חיבה למי שמאפשר להם להשאר עצלנים ולא להתאמץ.

 

כלתו לא רוצה לנסוע במכונית החתונה המקושטת. היא מעדיפה ללכת ברגל. היא צריכה לחשוב. בסצנה הבאה הוא קורא לה לצאת אתו לטיול. המכונית שלו ארוזה לעייפה בציוד לטיול ארוך ורחוק שמשלב הפלגה בסירת גומי, שינה בשטח באוהל וצידניות עמוסות אוכל לרוב. היא לא רוצה. היום הנסיכה שלו מבולבלת. לא בא לה לטייל.

הוא מציע לה לנסוע לאימה האהובה לה הוא אפה עוגה (חנפנות מוגזמת. מי אופה עוגה לחמותו ועוד חתול אנוכי?) אבל אשתו מסרבת. 'אתה לא רואה שאני משקה?" אגב השקיית הגינה במשפך.

מפה והלאה יש עוד ועוד הזמנות של שמיל לנסוע לכל מיני מקומות בעוד האישה הטריה שולפת עוד ועוד תירוצים. הכל בחרוזים ילדותיים. זה היופי של ז'אנר החתול שמיל – הוא דמות אינפנטילית אך ברורה ומתחרזת.

 

לכנרת לא כי היא מתוסכלת.

למצדה גם לא כי היא שבוזה.

למדבר, להר  לכפר גם לא – כי כואב לה הראש. היא שבורה. היא מבואסת. חוששת. מבוהלת. ציירת. בשרית, חלבית.

לבר? היא עייפה.

 

"אתה לא רואה שאני בוכה?" אנחנו עדים לסצנות שעפות מהר מול העיניים. בכולן היא לא במצב טוב במיוחד ועם מוטיבציה ברצפה.

ליבנו עם החתול שמיל.

קאט.

הם בטיפול זוגי. והפסיכולוג שואל – זה שאתם לא מקיימים נסיעות לא יוצר בעיה בקשר?

פה ברור לנו שלא רק אנחנו דמיינו. ההקבלה בין קיום יחסי מין לבין קיום נסיעות ברורה ומכוונת. זה לא רק הראש הכחול שלנו. מסכן שמיל. אשתו לא רוצה לקיים. נסיעות…

 

ואז יוצא המרצע מהשק, או שמא נאמר – החתול מהשק – ושמיל השפל אומר לפסיכולוג – להיפך – אנחנו חוסכים אלפי שקלים על כלל מטראז'. נוסעים מעט משלמים מעט. "התחתנתי עם מכרה זהב" שולף החתול את קלישאת הקלישאות.

מה היה לנו כאן?  זוג שלא מקיים, בו הבעל הוא החתול שמיל. והאישה היא יעכנה פולניה שלא רוצה. לא חשוב מה. קשה לה עם אינטימיות וזה יושב על נסיעות לפה ולשם ומעבר לים. נדבקתי בחרוזים.

 

 

בואו, ביטוח שבנוי על שלם כפי שאתה נוסע כבר המציאו. אבל השם – "מטראז'" שמתייחס למידות קטנות (בניגוד לקילומטרים שנסיעה לרוב עוסקת בהם) הוא שם מצחיק וקטנוני – ממש כמו החתול שמיל שמנהל פנקסנות וחי סביב הגרוש.

 

שניסע לככר המדינה? הוא מציע לאשתו והיא 'לא מרגישה כמוך כרגע'. משפט שלומדים להגיד בטיפול זוגי. שמיל צוהל.

 

צחקתי מהפרסומת לכלל מטראז'. השם הרג אותי. מטראז' זה יותר מתאים לחייט מאשר למרחק נסיעה – כנראה מדובר במוצר לאנשים שממש ממעטים לנסוע..

הפרסומת בנויה נכון ומפיקה את המיטב ממוצר שקל להתעלם ממנו בעוד שהיא מסבירה אותו באופן מדויק ומדליקה אותנו עליו.

שמיל הקמצן מתאים לנו כי אנחנו חשדניים מטבענו כלפי מוצרי ביטוח וגם לא תמיד מבינים אותם.

ה typecasting של חתול תחבולן שמדבר בחרוזים ילדותיים ברורים לא היה יכול להיות נכון יותר לחברת ביטוח בעידן של ציניות ואדישות בו אנו חיים.

 

 

 

המשך קריאה

אירועים

ניתוח קמפיין: "יוטבתה שוקו בששון" \\ עטרה בילר

פורסם

ב-

"אצלנו ביוטבתה יש שוקו בברזים" מכריז פעוט, ומיד עוברים ל'שאבתם מים בששון' רק שזה שוקו בששון. מה שרואים זה את אנשי קבוץ יוטבתה פותחים ברזים רגילים לחלוטין, כאלה שברור שחייבים לצאת מהם מים, רק שיוצא מהם שוקו. ברז בפרדס, בשטח הקבוץ, במדשאה, בשבילים, ברזים חלודים ונורמטיביים לובשים חג ומתווכים לנו את הנוזל החום המתוק והמנחם הזה. שוקו. הצעת הערך ברורה – עוצרים ביוטבתה בדרך לאילת ומקבלים שוקו חינם מהברזים. לא כולל ששי שבת.

יוטבתה חולשת על שלושה נכסים. המיקום, השוקו המיתולוגי והקבוץ עצמו על כל חבריו. מילה אחת על שוקו – ישראלים מחוברים בנימי נפשם לשוקו. עבורם זה הילדות, הקייטנה, הבוקר, הבית והמדבר. שוקו עבורנו זה כמו אוזו עבור היווני.

יוטבתה קישרה מאז ומעולם את השוקו הקריר והמתוק למדבר כשיקוי מחיה חיים. זה מאד קרוב למציאות הישראלית. פעם, כשנסענו לאילת, כי לא בדיוק נסענו לחו"ל, או בדרך לסיני, עצרנו בשני מקומות בדיוק. אצל כושי רימון וביוטבתה. בימים ההם הדרך הייתה ארוכה יותר, וההתרגשות לפגוש את העיר אחרי שעות בערבה הייתה גדולה יותר.

יוטבתה הייתה עלה הזית בפי היונה שבישרה לנו שנגמר המדבר ומיד תציץ העיר מבין הרי אדום. טעמה תמיד היה טעם של שוקו שעצרנו לשתות בפונדק יוטבתה. המסורת זכורה לי מאז ומתמיד וגם כאשר ירדנו בטיוליות בדרך לסנטה קתרינה, תמיד עצרנו רגע לפני העולם הקסום של ים סוף – בעולם הקסום של השוקו. ההתניה הפאבלוביאנית נחרטה בבשרנו, והפרסומות של יוטבתה מאז ועד היום רק קשרו לה כתרים, במיוחד בתקופה הארוכה של ה'בולרו של רוול' שתמיד הציג את הקונטרסט בין סהרוריות המדבר הלוהט לבין הרוויה הקרה והמענגת של השוקו. השמש המדברית ששוקעת או אולי זורחת בין שני דקלים זה הלוגו הכי נכון שיוטבתה הייתה יכולה לחלום עליו.

הבעיה של יוטבתה תמיד הייתה ותהיה: 'מה עוד?'.

מאז ועד היום אפשר ממש להריח את סדנאות ההמצאתיות שעושה יוטבתה כדי לקחת את הזהב החום והמתוק לעוד מחוזות. מה לא נעשה? משקאות וקוקטיילים שברור שנלקחו מעולמות קרובים כמו גלידה או סמוט'יז . הפארק שסוגד לאל השוקו וכוהניו – הפרות. גדלים ואריזות כאלה ואחרים. באמת שהרבה מאד. הקליפ 'עידן והילדים עושים את יוטבתה' צוחק על הפארק הזה וכמובן גם מרים לו:

ברז השוקו לטעמי הוא הברקה. אני מתלהבת מפתרונות שתמיד היו תחת האף, רק שהאף הסתיר אותם.

הברז של השוקו זה בדיוק זה. החלום הרטוב של 'עוד' בלי הגבלה. בלי מדידה. כן – בלי מדידה זה הפאנץ'. ברז במהותו הוא הזמנה לא למדוד את מה שיוצא ממנו. ההרגשה לשתות שתי כוסות שוקו שיוצא מברז שונה משתיית כמות זהה מתוך קרטון או בקבוק שוקו. יש חופש מוחלט בלפתוח ברז והדבר היחידי שזה מזכיר לי ברמת הקאלט הישראלי זה כמובן, איך לא, את ברז הסודה בקבוצים. אין עד היום שום דבר שישווה לזה. לא הסודה מהסודהסטרים הביתי, לא הסודה מתמ"י 4, לא הסודה מהסיפולוקס של ילדותנו. וודאי שלא סודה בבקבוקי פלסטיק או זכוכית. סודה מהקיר שנמזגה מברז סטייל ברז בירה זה הדבר האמתי. הערך המרכזי שמיוחס לזה הוא ערך החופש, ויוטבתה מתחברת אצל כל בני ישראל לחופש. יוטבתה בדרך לאילת זה הכי דיוטי פרי לפני הטיסה לחול – רק שזה בארץ, וברז של שוקו זה הכי יריית פתיחה של החופש הזה.

האם שאבתם מים כלומר שאבתם שוקו זה הדבר? האם לסמלץ ברזים "רגילים" שנמצאים אי שם בחוצות הקבוץ כדי להדגים את השוקו שממש לא יוצא מכאלה ברזים אלא מברזים שמחוברים לתרמוסים גדולים? לדעתי אין לי תשובה יותר טובה מ"כנראה שכן". כשהנכסים העיקריים שלך הוא הקבוץ + השוקו + המדבר  – לא נותר לך אלא להשתמש בהם כדי להעצים אותם. להשתמש במשאב כדי להגביר אותו. להזכיר לכולם שעכשיו, דווקא עכשיו כשסגרו את שדה דב, יש נון צדיק אחד לפני סוף הדרך שעוצרים כדי לעבור טקס מעבר.

אה, וברור שזה אמור להגדיל את המכירות של יוטבתה ברשתות השיווק. אף אחד לא מצפה שכולנו ניכנס לאוטו כדי לנסוע ליוטבתה. מה גם שאם זה חינם – זה כנראה ממנף רווחיות במקום ה'רגיל' שפוגש אותנו במכולת או בסופר, יום יום.

 

 

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA