"הלכו הבנקאים נשארו כמה סניפים" אומר לנו הקליפ החדש של מזרחי טפחות (משרד הפרסום: ראובני פרידן) שמתאר, על רקע השיר של טונה, איך העולם כפי שאנחנו מכירים אותו, יהפוך להיסטוריה. הבנק יעלים את הכל, הוא יעלים גם אותך, ממשיך הטקסט לנבא עולם אפוקליפטי מדכא ומונה סניפי בנקים שנסגרו ברחובות העיר תל אביב – רובם ככולם של לאומי ובנק הפועלים כמובן.
השיר המקורי של 'טונה' מדבר גם הוא על דברים שפעם לא יכולנו בלעדיהם כמו רדיו טייפ או משחק אטארי, משחק גיימבוי, ערכת אב"כ, מפזר חום, שפסו מהעולם ובהחלט אנחנו יכולים בלעדיהם. הם 'עברו'.
דברים שאבד עליהם הכלח ונהיו מיותרים, כגון קלגרון או הספר גברים ממאדים נשים מנוגה, צעצוע סלינקי, קלטות מוזיקה וקלטות וידאו, וופל טעמי, צ'יפס ראפלס.
ההוויה הבנקאית שהופכת לנוסטלגיה עצובה
המלים של השיר רצות במקביל ל – one shot על רקע שולחן פורמייקה, שחולף על פני סממני שנות השמונים והתשעים אבל אומרות דברים אחרים "כמו ליאור מילר, סמאנטה פוקס", או "לשים ת'ראש על דיונה" ועוד כהנה וכהנה, ומציגות לנו בו זמנית את הקלטת של 'אישה יפה', עותק שמן של דפי זהב, ראש דשא ועוד דברים שהיו להיטים ונמוגו. ברוח זו מציג לנו קליפ מזרחי טפחות את ההוויה הבנקאית שתהפוך לנוסטלגיה.
סניפים, בנקאים, טלפונים – כל מה שחיבר אותנו בצורה פשוטה ובלתי אמצעית לבנק שלנו – יתפייד מעל פני האדמה כי את כולנו יזרקו לאפליקציות ולקוד הממוחשב. הדמויות ששרות והסטיילינג נראים כמו אחרי קטסטרופה.
"בן אדם מה הוא צריך – בן אדם שיהיה לו כשצריך?" אומר לנו הטקסט, כשבסוף שואל אותנו דביר:
"גם לך הבנק לקח את הבנק?". כמובן שהclaim של מזרחי טפחות מדבר על קשר אנושי עם אנשים ופתיחה של סניפים חדשים.
הקליפ מפציע על רקע עליית מדרגה מצד הבנקים האחרים שמהבהבים באפליקציות שלהם ומציעים לכולנו חיים קלים להם ייחלנו, בעזרתן.
אני לא באה לשפוט מה נכון יותר, וברור לי שאסור בשום פנים ואופן לוותר על התקשורת האנושית. יחד עם זאת, יתכן שפה ושם בעולם קיימת האפליקציה שמצליחה לתת בראש לתקשורת האנושית. תראו מה קרה לקניונים בעולם. תראו מה קרה למקדולנד'ס. אתה נמצא ליד הסניף ומזמין באפליקציה או על מסך מגע ענק. כי פתאום קל יותר לרכוש שמלה אונליין מאשר למדוד אותה ולמשש את הבד. לך תבין, אבל זה קורה.
אך אם נחזור לבנקאות, פה יש תקרת זכוכית. בחיים לא נאציל הכול לאפליקציה.
יהיה לנו קשה להיפרד מהפן האנושי לחלוטין ולא נצליח לתת לטלפון או לשעון או למה שזה לא יהיה – לנהל לנו את כל הנכסים הפיננסיים.
אי אפשר לשנע את כל הפונקציות לרובוטיקה ממוחשבת, כי יש משתנה אחד שבחיים לא נצליח לוותר עליו הלא הוא משתנה האמפטיה וההקשבה, שהם כאן כדי להישאר לא ייעלמו מחיינו.
ועל זה מדבר מזרחי טפחות.
הטריטוריה של בן אדם שצריך בן אדם כדי להתלבט לגבי הכסף שלו לא תימחה. תשאלו כל עתידן וזה מה שהוא יספר לכם. ככל שהעולם יהיה יותר אוטומטי, יישאר יותר מקום וצורך לשיח הבלתי אמצעי. מזרחי טפחות מבטיח לבסס אותו ולפתח אותו על אף ההתלהבות מהטכנולוגיה.
אני מודה שבהתחלה הייתה לי בעיה עם דביר, אבל כיום, כשהוא משתלב הכי נכון בסצנה והוא בכלל נכנס בשחור לבן לפני שהוא פותח לנו דלת של סניף מזרחי טפחות, אני מאמינה לו.
ולמי שלא מכיר את שיר המקור – נעים תמיד להיזכר – טונה // גם זה יעבור:
