תמונה: חישגד

ניתוח קמפיין: "חיש גד טבעת יהלום מהקווקז" // עטרה בילר

אז ככה.

נפל לי אסימון.

זה לא שאנחנו חומרניים בני חומרניים וזה מכוער וזהו. זה לא שמי שאוהב כסף וחומר הוא full of shit. ההיפך הוא הנכון.

סיפורי חיש גד החדשים מגחיכים אנשים שמטיפים לערכים שאמורים להיות גבוהים יותר ממה שכסף יכול לקנות.

אבל הם עושים את זה באופן שברור שהם לא מאמינים לעצמם. הם אלה שלמעשה הם full of shit.

הבחור בחנות הצורף מדבר על רגשות אמת, אהבה כנה, ועל הסלידה שלו ממסחור הרגש כשהוא מתכוון לזהב ויהלומים. היהלום בטבעת האירוסין שהוא מתכנן לאהובתו זערורי וצריך זכוכית מגדלת כדי להבחין בו והוא נואם ומצדיק את זה. שום אבן לא תכיל את אהבתו האמתית, ומה שחשוב באמת בחיים לא יסולא בפז. ממש פז.

אבל הוא לא אמין, הוא מתאמץ, הוא חופר ולמען האמת הוא מייגע. והוא גורם לנו להתבייש כי גם אנחנו קצת כאלה.

ברגע שהגיבור שלנו זוכה בחיש גד הוא לא מניד עפעף ואץ לרכוש לאהובתו יהלום כחול בגודל של סלע מהרי הקווקז. כי כמה עשרות אלפי שקלים וכל התורה שלו בטלה בששים.

במקום לבוז לחומרנות, אנחנו נחשפים לצד הפחות מחמיא של חוסר חומרנות מעושה.

כולם רוקדים את ריקוד החיש גד שאני חייבת לומר שיש בו משהו קצת וולגארי ואפילו מיותר. הפרסומת מבהירה שהיעדר הכסף הופך אותנו לטרחנים פתלתלים. וכשכסף נופל לידינו וחושף את האידיאולוגיה שלנו בערוותה – מיותר להציג את ריקוד החיש גד הנקמני. ברור שלהצדיק את חוסר הכסף היה מזיע ולא אותנטי. ברור שהכסף שחרר לחופשי, מרבצן, את השאיפות הכמוסות והמודחקות.

כי המסר ומה שמעניין בו – הוא שכולנו , באמת שלנו, אוהבים דברים יפים ואין באמת פגם בלאהוב דברים יפים ויקרים. וכן, כולנו זקוקים לכסף כדי להגשים חלק מהפנטזיות שלנו שהן לא ממש בשמים.

זה לא רע, זה לא חומרני, זה לא חזירי לאהוב דברים יפים. זה מתחיל להיות מטונף ונקלה אך ורק כשאנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמינו. אז אנחנו הופכים למצחיקים ופאתטיים.

זהו משל הענבים החמוצים של איזופוס. השועל לא מצליח להגיע לענבים בהם חשקה נפשו אז הוא מסביר לעצמו שהם חמוצים. הוא מצדיק את ההפסד במקום להכיר בו ולחוות את האבדן. וכולנו חושבים שהשועל מרמה את עצמו.

אנחנו מתביישים בתשוקות שלנו, ולכן אנחנו מקלקלים ומלכלכים את הבלתי מושג, כדי לא להישאר עם התשוקה הלא ממומשת. מנגנון הגנה ידוע ורשום.

משם והלאה – כל התורות שאנחנו ממציאים על אסקטיות והסתפקות במועט – הגנתיות ולא ממש אמינות.

חיש גד רואה את זה. הוא רואה את האנשים שיתפתלו ויזגזגו כדי לשכנע אותנו ואת עצמם שכסף לא מהותי להם, וכי שום סכום שבעולם לא יצית או לא יכבה את האהבה. חיש גד חס עליהם אך לא קונה את מה שיש להם לומר.

חיש גד מוכיח לנו שדבריהם הם דברי הבל כי עובדה – ברגע שזכו בסכום החיש גדי שכבר למדנו שהוא לא התעשרות פנומנלית וזה לא משנה חיים אבל זה 'אחלה כסף' – הם משנים את הפילוסופיות שלהם. בשנייה.

חיש גד אומר לנו דבר פשוט – – במקום לשקר לעצמכם – תסתכלו במראה ותודו – לא היה מזיק לכם עוד כמה עשרות אלפי שקלים לסגור את הפינה שאתם כל כך מתכחשים לה. אז תרדו מהעץ ותחסכו מעצמכם נאומים מביכים כי בכל רגע נתון עשוי שטיח ההטפה להישמט תחת רגליכם ולהותיר אתכם איך לומר – קצת יותר אמידים. "זה אתה רק עם קצת יותר כסף" – זוהי הצעת הערך הכי כנה ובגובה העיניים שחיש גד יודע וראוי להציע. והיי, זה אחלה קונספט.

המלצות תוכן