"אתם לא נורמליים, מה זה – זה?", הוא משפט שמבטא את ההתלהבות שיש לנו מהקיטש בעולמנו המוגזם. הפרסומת לפתי בר עלית היא קריאת תגר על עוגות מזויפות ועל "אידאות פיקס" שיש לנו על הורים מושלמים. זה שאפשר להכין עוגת ביסקוויטים מפתי בר – ידוע. זה שעוגת ביסקוויטים טעימה רצח – ידוע. מה שקצת קשה לנו לעכל זה את היעדר ה show של עוגת ביסקוויטים. שמשליך על העדר ה'גלאם' של הורים שמכינים עוגת ביסקוויטים. היא פשוטה מדי והם פשוטים מדי. הדרמה של הפרסומת החדשה לפתי בר עלית היא בדיוק על זה.
אז במקום להתנצל, כאילו, שאו שאתה טעים או שאתה יפה, נכנסת הפרסומת חזק בתרבות היהירות והפומפוזיות שהרשתות החברתיות גררו אותנו אליהן. לא רק שפתי בר טעים-למרות-שהיא-פשוטה. להיות פשוט זה ערך בפני עצמו! אז מה אנחנו מרגישים (בעיקר מרגישות) כשאנחנו נתקלות בעוגה מעוצבת, מושקעת מפוצצת בדמיון ויצירתיות, ברשת החברתית? בגדול – שאנחנו אימהות לא טובות. או אבות. הורים רעים ומזניחים… אנחנו נזכרים בעוגות השוקולד עם הקצת ציפוי שאפינו ולבסוף תקענו נר בצורת הגיל של הילד, שהצילה אותנו ברגע האחרון במסיבת יום ההולדת ואמרנו לעצמינו – זה מספיק טוב בשבילם. עד….. עד שראינו עוגה בצורת רכבת או אלזה מפרוזן או בת הים הקטנה עם כל הדמויות התת ימיות או עוגת בוב ספוג – רובן ככולן מאולתרות מחומרים גאוניים, תוספות צעצועים והמון דמיון.
זה היה הרגע שהבנו ש"אם השנה" זה לא אנחנו… הערה פוליטיקלי קורקט" אתייחס רק לאם ולא לאב מטעמי פשטות שהרי בפשטות עסקינן…. נא להתחשב. אם השנה מצלמת את העוגה ולאחר מכן מצטלמת עם הילד או הילדה. הילד או הילדה גאים באם השנה או המאה ואנחנו יודעים – לעולם לא נגיע לקרסוליה. אז זהו שלא. כלומר נגיע. פתי בר יוצאת במסע לגיטימציה להיות, מה שהפסיכולוג הנודע ויניקוט קרא לו "אימא טובה דיה". כדי לשחרר אותנו מכבלינו היא מקעקעת את העוגה היפה מדי וחושפת אותה במערומיה: מגוחכת, צעקנית מלאכותית ולא טעימה. 'הגיע הזמן להגיד ביי ביי לעוגת היפות והמוגזמות" אומרים לנו בפתי בר. במקומן מקדמת פתי בר עלית את "הפשוטות והטעימות".
העוגות הפשטות של פתי בר טעימות "טיל" ואפשר להכין אותן גם עם הילדים. עוגות פתי בר הן עוגות שאוכלים ולא רק מצלמים, והקליפ לובש אופי של מהפכה שמנפצת את הבורגנות המלאכותית ויחד אתה עוד כמה שקרים של פומפוזיות, ומשחררת לחופשי את ההורים הרגילים או בשפת פתי בר – ההורים הפשוטים והטובים. בקיצור – רובנו. הקליפ הקטן מביא סיפור שמשבש סוג של שגרה רווחת שהולכת ולובשת ממדי מגפה, ומציע אלטרנטיבה שפויה ומרגיעה, ויפה שעת אחת קודם.
