בתחרות בין הבנקים זירת הקרב מאוד ברורה, למרות שלכאורה יש הרבה אקשן וענני האבק מיתמרים אל על.
ברור שהפועלים נלחם על מעמדו כמוביל הקטגוריה, וככזה עליו להגדיר אותה מחדש שוב ושוב אגב הצצה אל מחוצה לה אגב הבינה המלאכותית, התמודדות עם יזמות עסקית, קבוצות באוכלוסייה שהן מאותגרות ועם ישראל בכללותו. בנק הפועלים מתחרה בממשל ובמשרדיו דוגמת משרד החינוך, התעשייה האוצר והרווחה.
בנק לאומי, שלפעמים חושב שהוא מוביל את השוק כתף אל כתף עם הפועלים, ולפעמים מתנהג כמו מספר 2 לוחמני, עושה הרבה רעש סביב המוכנות להקריב יד או אוזן כדי שיעברו אליו או שלפחות לא יעזבו אותו. לאומי מקריב שעות שינה, פרטיות של בנקאים, דמי עמלה או ריביות או בפשטות: כסף. רק תרצו אותו.
דיסקונט מתנהג כמו מספר 3 קלאסי. הוא שר ורוקד וממציא ערוצים יצירתיים כמו הארנק הירוק, והוא גם זה שמנפנף בסלב חמה ופופולארית כדי לבלוט במיוחד על רקע מזרחי טפחות שעשה דרך מרשימה מימים שהיה חסר שפיץ, אל בימת האנושיות שממנה הוא מספר את כל סיפוריו. גם אם מזרחי ירצה לקדם הלוואה, הוא יגיד לנו שבנקאית אישית עם שם פרטי תטפל בזה באמצעות שיחת פייסטיים שנעשה איתה. קשה מאוד לנצח את משבצת האנושיות למרות שיש שני בנקים שמנסים להזכיר לנו שבנקים נועדו לטפל בכסף שלנו ואנושיות ושירות לבד לא יכולים לקחת את המקום הזה.
הבינלאומי שינה זה מכבר את האסטרטגיה שלו מקידום השקעות כערך מרכזי לניהול הכסף שלנו. הרי בניהול של הכסף שלנו שולט מרכיב ההשקעה. מהרגע בו נפקיד את כספנו בבנק או שהוא יאבד ערך או שהוא יצבור ערך. הבינלאומי מצהיר כי הוא מחויב לקום כל בוקר ולחשוב כיצד מגדילים ולא מאבדים כסף. חשוב.
ועכשיו וואן זירו נכנס כמו לתוך כפפה ממשי לאותה זירה. גם וואן זירו, אחרי תקופה שזיגזג בין הצעות ערך קונקרטיות שעוסקות בעלויות ועמלות ושירות וקלות – לבין מה שקורה עכשיו שהוא אסטרטגי ולכן מחזיק יותר ערך. התסריטים במהלך הזמן האחרון עם גלעד כהנא חוזרים לנושא הכסף ומציגים אותו מזווית מעניינת: ככל שנבין פחות בכסף, ינצלו את זה המוסדות הפיננסיים (לרבות בנקים) וייקחו לנו יותר עמלות וריביות.
במקום להבטיח הבטחות מספריות, מדבר כהנא על סנטימנט. ופה יש סטוריטלינג: הבנקים מסכנים. צריך לעזור להם כי הם מסכנים.
בתסריט חופשת הקיץ מספר לנו כהנא שהבנקים מתחילים ליהנות מהחופשה שלנו עוד לפני שאנחנו יוצאים אליה. בתסריט ״סונטת אור הירח״, עושה כהנא סאטירה על ז׳אנר הדקלום העצוב שמיועד ללבות רחמים – אלא שהוא מדבר, שוב, על עמלות המט״ח ועד כמה זקוקים להן הבנקים, ועל כן הוא קורא לציבור לבצע רכישות אונליין מחו״ל, אבסורדיות ככל שיהיו (משקפי שמש לחתול, שואב USB למקלדת) – לא בשבילינו, אלא בשביל הבנקים… ״בשבילכם זה כולה עוד עמלה אבל בשבילם זה ארגזים של כסף. ארגזים״
בתסריט שוק ההון מדגים כהנא איך השקעה בשוק ההון גובה אינספור עמלות, לרבות עמלות עם שמות מוזרים כמו ״משמרת״. ולכן (שוב) ישנה דילמה עד כמה אנחנו מעוניינים להשאיר את הכסף אצלנו או לחלוק אותו עם הבנקים.
כמובן שהגישה צינית, וכמובן שקונספט ההתרמה לבנקים המסכנים, שיושבת על ז׳אנר תרומה לאוכלוסיות מוחלשות, גם מצחיקה וגם מקוממת ומעוררת לפעולה, היות שהשורה התחתונה היא שבנק וואן זירו פותר את הלקוח לכל החיים מהעמלות שבנקים אחרים גובים.
הגישה הפרדוקסאלית של וואן זירו – שמציעה לנו לבחור בין תרומה לבנק המסכן שלנו לבין השארת הכסף הזה בידינו רעננה, מצחיקה, בולטת ובעיקר מאוד רלוונטית.
ככל שבנקים יצהירו הצהרות אמת על גישתם לכספנו – התחרות תהיה יותר מעניינת לא רק בברייק הפרסומות בטלוויזיה אלא בחיים. הדילמה איפה כדאי לי להפקיד את הכסף שאני עובדת קשה עבורו היא דילמה אמיתית וראויה למחשבה, התלבטות והחלטה.
אז למרות שכהנא הוא סלב (דיי התייאשתי מלנסות להילחם בזה) – הסוגה הקולנועית של הפרסומת רזה ומינימליסטית – שחור לבן ומלל. בלי מה שנקרא perks – וזה מתכתב עם ההבטחה של וואן זירו להיות מינימליסטי, ממוקד מטרה, היחידי שלא חוגג על חשבון לקוחותיו ואם תרצו – עם סכין בין השיניים.
