הכי מפתה להעביר מסר באופן מתחסד ופוריטאני, שהרי גילנות (לשפוט אנשים על פי גילם ולא על פי היכולות שלהם) היא סוג של קיפוח, ומלחמה בגילנות זו מלאכת הגנה צודקת על זכויות. וממש כיף (לחלק מאתנו) להיות בצד המטיף והצודק…
אבל זה לא רק לא עובד, אנחנו מוקפים מכל עבר במלחמות צדק וטהרנות, ושיווקית, מה לעשות, זה כבר פחות עובד.
סטוריטלינג לא עוסק בצודק-או-לא-צודק. סטוריטלינג עוסק בפורמט שמכניס את הנחשף למצוקה ומושיע אותו ממנה.
כל הסיפורים הטובים כולם תלויים בהדגמה של כאב או מתיחות, שהם למעשה מניעים את העלילה. משם ברור מדוע אנחנו צריכים ישועה או גאולה או פתרון.
הדרת מבוגרים מקבלה לעבודה זו בעיה כמו כל בעיית הדרה אחרת (נשים, קבוצות אתניות). אבל דימוי עצמי ואיך אני רואה את עצמי כמי שמבצע הדרה – זה כבר כאב גדול יותר.
הפרסומת הנוכחית נוגעת בתובנה עמוקה של מי שממדר – שלא מקבל לעבודה את המבוגר – ועושה מזה את כל הדרמה.
הסיפור לוקח את המראיינת עצמה ובונה לה גרסה עתידנית. היא אינה מודעת לכך ולמעשה דוחה אותה. אלא שמתברר לה, בדיעבד, שדחתה את עצמה (שהיא מעריכה כמוכשרת ומיומנת) רק בגין הגיל.
ההפתעה שלה – שהיא עצמה לא תוכל להתקבל לעבודה אצל עצמה – מפגישה אותה עם דעה קדומה שהיתה מוכחשת עד כה. וזה לא עושה לה נעים.
המועמדת שהיא אדם מוכשר רק בת 56 נכנסת בדיוק שם, בשעת הבלבול והמבוכה, לתמונה ומתקבלת לעבודה בזכות התרגיל שהמראיינת עברה על בשרה.
במקום להטיף מוסר באופן משעמם: ״האם הייתם מקבלים את עצמכם בעוד עשרים שנה לעבודה?״ יש פה כמה דקות של קולנוע טוב שמפתיע את כולנו, כולל הקעקוע ונקודת החן (והאהבה לסוכריות גומי בצורת ביצת עין) שמסגירים את העניין שמדובר באותה אישה רק ״מהעתיד״.
הקליפ עצמו עשוי טוב וברקוני שמלווה את מהלך הזכויות של גיוס עובדים מטעם משרד העבודה עושה עבודה נהדרת כפרזנטור מצחיק ומפוצץ בביטחון עצמי ובמה שנקרא attitude.
ברקוני שנולד ככוכב רשת ברוח יצורי רחוב סומסום, הוא חייזר שנולד בדוד השמש של אביתר, אך פרץ בגדול לתודעה בקמפיין גיוס עובדים של חברת Lsport.
במאמר מוסגר ובגילוי נאות אומר שקשה לי עם המבטא המזרחי של דמויות אנימציה דוגמת החתול הג׳ינג׳י של תאגיד תמיר ודוגמת התוכי של בזק בינלאומי. אבל נחזור לברקוני ואיך שהוא מחולל את העלילה בסיפור העסקת מבוגרים של משרד העבודה.
בגלל שלא באמת מצפים מדמות כמו ברקוני להבין בעולם ההייטק, הוא מסובב את כולם על האצבע הקטנה שלו, והמניפולציות שלו מצליחות לו, ובעצם לכולנו, האנשים שרוצים חברה יותר צודקת ומאפשרת.
אז לפעמים כדי לבנות חברה צודקת צריך להיות פחות צודק ויותר אמיתי. או כפי שאמר פיטר מורגן יוצר הסדרה ״הכתר״: "לפעמים עליך לנטוש את העובדה לטובת האמת".
ברקוני בהחלט מביא לנו נתח של אמת כשהוא מצביע על הצביעות שמשתוללת סביב גילנות בעולם העבודה ובסגנונו הקומי תוקע סיכה בבלון המיותר הזה.
משרד העבודה מסיים את הקליפ בקריאה להעסיק מבוגרים מעל גיל חמישים וכולנו יודעים, העולם אולי שייך לצעירים אבל מבוגריו פה כדי להישאר ולשדרג אותו…
