ריטואלים תמיד ליכדו והידקו סביבם שבטים וכתות, לעיתים אפלות ומסוכנות. הריטואל או בעברית הטקס, משמש סמל להשתייכות ולנאמנות, ואף משרטט את הגבול בין מי שבקבוצה לבין מי שלא.
כל מיני קבוצות חוגגות לכידות ובונדינג בעזרת טקסים וקודים – זה לא עזב ולו לרגע את האנושות. והנה, בבואנו בשערי הצבא, שנקלע למלחמה ארוכה, מילואים אינסופיים והתמודדויות קשות, אפשר לומר שטקסי הגיבוש עשו קאמבק והם בשיא פריחתם.
גולדסטאר הוא מותג שתמיד דיבר על בונדינג ו״להקתיות״ אשר לא תבייש כנופיה של זאבי בר.
על רקע המצב הנוכחי האתגר של גולדסטאר אינו פשוט, היות שהליכה לכיוון מחבק ופילנתרופי תאיים על הגבריות הקשוחה של גולדסטאר, בעוד שהתעלמות מצוק העיתים תהפוך אותו למנותק ומפוחד. מה שגם יאיים על הגבריות שלו.
השאלה של גולדסטאר היא איך צובעים את סיפור המותג בצבעי האקטואליה בלי לחרבש אותו.
במלים אחרות, לגולדסטאר אין ברירה אלא להצטרף לכוחותינו באופן רלוונטי וכזה שעולה בקנה אחד עם זהותו המא׳צואית, ה״כנופייתית״, משכבר השנים.
וזה בדיוק מה שהוא בחר לעשות במהלך האחרון שלא נותר אלא להתייצב מולו בשלשות, ולהצדיע.
סדרת סרטונים מציגים צוותים צה״ליים עם הריטואלים הכי אינטימיים שלהם, אשר רובם ככולם וולגריים, מגוחכים, ספציפיים להחריד ומסמנים טריטוריה חברתית – ציוותית כמו תנים שמשתינים סביב המאורה. המאורה, אגב, היא תמיד בר, ובבר לוגמים גולדסטאר דרך אגב, משחקים עם תחתיות גולדסטאר ומדגימים את ההווי הצוותי.
צוות ארליך העניק משקפים (מוזרות ואידיוטיות) לכל מי שגידל שפם. ברור שכל צוות ארליך גידל שפמים. צוות פרינג׳רו מנגנים בחלילית דרך הנחיריים ו״מבינים אחד את השני בלי לדבר״. כי כאלה הם או במלים שלהם ״הכי אנחנו״.
צוות תאנה מתייחס לבובת ׳עצלן׳ כאילו שהיא חיה אמיתית. הם פגשו את מנשה (כן, הם נתנו לו שם) בדרום אמריקה והתאהבו בו. הם מעבירים עליו ״דאחקות״, (״עצלן לא קונים. עצלן מאמצים״), הפכו אותו לכוכב רשת והצטלמו אתו במקומות אקזוטיים כדי להיות פחות לבד בעולם. זה ה״הכי אנחנו״ של תאנה.
צוות רוני עושים פרצוף ״שפן״ עם שיניים – כשקשה. הפרצוף הזה הוא הריטואל של צוות רוני ורק מי ששייך לצוות יודע לעשות אותו ולהשתמש בו. את הפרצוף הזה הם ״מעבירים מאחד לשני״ ופתאום פחות קשה. זה הקטע של צוות רוני וזה ה״הכי אנחנו״ שלהם.
ובפעם הראשונה בחיי גולדסטאר יש גם בנות. כי מאז השבעה באוקטובר למדנו, בדרך הקשה, שנשים הן לא פחות אמיצות וחברות טובות וערבות זו לזו מגברים. צוות ״תצפי״ הוא צוות תצפיתניות והוא כמובן מחווה לתצפיתניות בהא הידיעה שכולנו מכירים טוב מדי. הן עושות קריוקי כל שבוע והן כמו אחיות. כי כל עוד יש לכם אחווה ובונדינג, זה גם בסדר שאתם לא גברים אלא נשים. וזה ה׳הכי אנחנו׳ של צוות תצפי.
גולדסטאר לא מתרככת אבל זורמת עם טלטלות הזמן. והיי, זה לא מעיד על חולשה…
״הכי אנחנו״ הוא המשפט שממצב את גולדסטאר כמובן דרך אנשיה. כי היא עצמה רק בירה. מה שהופך אותה למה שהיא זה הגיבוש והחברות והאחווה, ומה יותר אחווה מטקסים מגוחכים ומוגזמים שרק חברי הקבוצה או הצוות מבינים ומטפחים?
גולדסטאר חוגגת את הדבק בין אנשים, וכאשר הוא אמיתי, הוא חייב להיות אידיוטי. הוא חייב להיות ׳קטע׳ והוא זה שמסמל את ״הכי אנחנו״ שלהם. יש משהו בהתערטלות הזו שהופך קבוצה ממזויפת לאותנטית, וגולדסטאר בעד קבוצות אותנטיות.
הסרטונים מרכיבים את התמונה המלאה (אני נזהרת לא להשתמש במילה פסיפס למרות שמדגדג לי, כי היא קלישאה וגולדסטאר לא תפרגן) שלנו כחברה. יש בנו הרבה צבעים אבל הצוות הצה״לי המגובש, שפיתח שפה וקודים הזויים הוא אחד הצבעים היפים שלנו.
וכפי שצ׳רצ׳יל אמר לפני 85 שנה, גם אם האימפריה הבריטית תמלוך עוד 1,000 שנה, יזכרו את הרגע הנוכחי כשעתנו היפה ביותר. אז ככה גם אנחנו. בזכות החלילית המנוגנת מהאף, מנשה העצלן, הקריוקי ופרצוף השפן, גם בעוד 1,000 שנה תיזכר התקופה הנוכחית כשעתנו היפה, לפחות מבחינת החיילים והחיילות. ומי אם לא גולדסטאר עושה מקום לסיפור הזה, קושרת את הכתרים ואפילו נלגמת בנונשלאנט?
