הפרסומת ליופל׳ה קידס הצליחה להתמודד עם המונוטוניות בתחום מעדנים וחטיפים לילדים מכל סוג. זה הרבה יותר מ׳קטגוריה׳ כי העולם של מה שילדים אוכלים נפרס על מלוח ומתוק, חלבי וצמחי, פריך ונימוך, אישי ומשפחתי. מה לא.
הכניסה למקרר או למזווה הביתי דרך ליבו וחשקיו של הילד היא טריק ישן. השאלה היא כמה משעממים אנחנו רוצים להיות. כי לשמוע ששוקולד טעים ושקריספי זה כיף, קצת נמאס.
כשמגיעים ליוגורט לילדים, שהוא גם טעים וגם בריא, המלכודת ברורה. כמעט בלתי אפשרי להתאפק מלהיות צודק, מטיף ומייגע. ברירת המחדל היא להציג ילדים שאוהבים את היוגורט גם כי הוא טעים וגם כי התיידדו עם הדמויות על האריזה ש׳מקדמות׳ אותו, כי הן עוזרות וחינוכיות… מדובר ממש בנוסחה שחוקה שכולה חיוביות בלתי אמינה בעליל, כזו שמציגה משפחה מושלמת וגורמת לנו להרגיש מוזרים ולא שייכים.
אז הפעם זה לא ככה. הגיבורה שלנו היא ילדה שלא בא לה להיכנס לסטראוטיפ של הילדה החמודה והצייתנית. מצד אחד היא מצטטת את אימה (אמא אומרת שאם מנסים ומנסים בסוף מצליחים) אבל מהצד האחר – היא מתעקשת על זכותה להיות היא.
היצורים על האריזה עוזרים למסר לא כי הם חמודים ועוזרים לילדה חסרת האונים. היא לא חסרת אונים. אבל היא אוהבת אותם כי הם טובי לב ותמימים ובעוד שהיא צומחת, הם לא.
מערכת היחסים בין הילדה ליצורי יופל׳ה מצחיקה ומעניינת. היא רואה אותם ולא מגלה להם שהיא לא צריכה את העזרה שלהם. היא לא מגלה להם שקרב היום בו לא תזדקק להם.
יופל׳ה קידס פונה לילדים שאוטוטו לא יזדקקו ליופל׳ה קידס. יופל׳ה קידס מדבר עם ילדים שישאירו מאחור את היצורים החמודים אך הילדותיים של יופל׳ה קידס. בעיני זה נוגע ללב ומאכלס דרמה בה לכל אחד יש תפקיד, גם אם הוא אנימציה תלת ממדית עם אישיות חד ממדית.
אני אוהבת את הסיפור הזה כי הוא מגרה ומסקרן. מעניין אותי שהילדה מבקשת מיצורי יופל׳ה עזרה ״רק בכאילו״ כדי לאפשר להם להשלות את עצמם שהם חיוניים לה.
אני אוהבת את הילדה כי היא מפותחת, עצמאית, עם מודעות עצמית ותודעה חברתית חזקה. כזו שלא תעליב את מי שמנסה לעזור לה ולא תראה בזה patronizing.
הילדה של יופל׳ה קידס היא האדם המתוקן שיתכן שלא כולנו הצלחנו להפוך להיות כמותו. ולכן הפרסומת ליופל׳ה קידס מביאה אג׳נדה חברתית חשובה ולא רק מוכרת לנו יוגורט וורוד.
הערת ביקורת אחת קשורה לקונטקסט של הפרסומת. לי באופן אישי נמאס לראות את המטבח הביתי. יש קצת זלזול באינטליגנציה של הצופה כשמראים לו שהמאכל נאכל במטבח ונשמר במקרר. אם כבר סיפור על ילדה שמתנערת מקבוצה של יצורים מתלהבים ומגוננים שרוצים לעזור לה יותר ממה שהיא רוצה להיעזר, למה לא לייצר לזה עולם קסום ודמיוני שמאפסן את הסיפור הנפלא הזה?
אני בתור מי שעברה משכבר את גיל 7 או 8, מזדהה עם גיבורת יופל׳ה קידס ומסקרן אותי מה קורה אחרי שהסרטון נגמר והיצורים מנסים לעזור ולסייע ולפטרן בעוד שהילדה ואחיה מזמן עברו הלאה, אבל אוהבים אותם ולא רוצים להפנות אליהם את הגב. האם ישארו חברים? האם יהיה משבר?
אותי מעניין מה עוד יקרה ולא יקרה, וגם מעניין אותי לשתות יופל׳ה קידס. עכשיו.
