במקום הבנאליה של גבר מדגמן כל מיני בגדים ומותגים, אנחנו מקבלים סיפור. במקום עוד קולאז' של אופנה אליטיסטית מתנשאת, שאפשר רק לדמיין את עצמינו משתתפים בו, יש לנו אפשרות להזדהות ולמקם את עצמינו בסיפור. וכידוע, הזיקה לסיפור מבשרת ברוב המקרים גם כוונה ממשית לבצע רכישה.
יובל סגל אמנם מדגמן בגדים ותחתונים של מיטב המותגים, בלוקיישן אטרקטיבי במיוחד שהיינו מתים לגור בו, אבל במקום שיתרברב כטווס, הוא אנדר דוג מגומגם, נבוך ומביך, וזה עושה את הסיפור מעניין יותר, ואת המותג פקטורי 54, לאנושי ומרגש יותר.
אנחנו רגילים שהמותג פקטורי 54 מבטיח לנו איכות, ייצוגיות ויוקרה, אבל זה בא עם תג מחיר גבוה. פקטורי הוא מי שמביא לנו את אופנת הפרימיום מהעולם, ואנחנו רגילים לחוות אותו מבחוץ, דרך חלון הראווה ודרך שלטי החוצות שמבשרים לנו על קולקציה חדשה של דיזל, אמפוריו ארמאני או ברברי…
הבעיה של פקטורי היא גם ההזדמנות שלה – המיקום. בתמהיל השיווק זהו פקטור ה place שמאפשר למותג לנהל מערכת יחסים כזו או אחרת עם קהל היעד. אז פקטורי מצויה בקרבת מותגים בעלי Value for money טוב יותר, או במלים פשוטות – זולים ונגישים יותר.
זה אומר שני דברים – או שנמשיך לדלג על כניסה לנקודת מכירה של פקטורי 54, או שדווקא בגלל שהיא בין זארה למנגו – כן ניכנס. לפקטורי נמאס כנראה להיות בן העשירים בכיתה, והוא רוצה להצטרף למשחקים בהפסקה.
הקמפיין עם יובל סגל מנסה להקטין את הפער בין פקטורי 54 לבין האקו -סיסטם השיווקי שלה ולצמצם את הקונפליקט באם להיכנס או שלא להיכנס לחנות. שלא לומר – לקנות בה.
הקליפ מראה דבר והיפוכו – מצד אחד דירה נוה צדקית מעוצבת / משוחזרת לעילא, או אולי וילה באיטליה, ובה גבר חלומות שמתלבש כמו גבר חלומות. מהצד האחר – הוא אנושי, חסר בטחון, משוחח עם סבתא שלו ולא מאמין שקיבל את הגו׳ב להיות הפרזנטור של פקטורי 54.
זה לא בדיוק מה שאנחנו מדמיינים, נגיד, על ג׳ורג׳ קלוני כשהציעו לו לשגרר את נספרסו…
בהמשך לספק העצמי העצמי שלו, מחליט סגל לפתוח בקבוק שמפניה כדי לחגוג את הלא יאמן, את הג׳וב החדש כפרזנטור של פקטורי, ואפילו זה לא מצליח לו. הוא נפגע במצחו ובאפו מפקק השמפניה ומפסיד את יום הצילומים בגלל החבטה הלא פוטוגנית.
במהלך העלילה הקצרה והמצחיקה הוא מפגין גוף מושלם, מחליף בגדים ועושה שכיבות סמיכה (זה עם ״ס״, בדקתי) ומרגיש לנו נגיש ואפשרי בגלל הגישה המצטנעת והלא שחצנית. הוא גם ראוי לדגמן והוא גם הבן של השכן. וזה אומר שאולי גם לנו, האנשים הרגילים, יש מקום על המגרש.
אהבתי את המהלך של פקטורי 54. המותג שתמיד מתבונן עלינו מעל לראש פוגש אותנו בגובה העיניים בעזרת סיפור על פרזנטור שהוא גם חתיך וגם קצת לוזר. ההומור העצמי לא פוגע ביוקרתיות ובאלגנטיות של הפרודקט, אלא מחמם את היחסים שהפכו קרים בין המותג לקהליו הקיימים ובעיקר הפוטנציאליים.
עטרה בילר היא אסטרטגית מתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק. עטרה מייצרת אסטרטגיות מותג ומהלכי מיתוג ותקשורת שיווקית שפוגשים את ההזדמנות הכי משמעותית בשוק ומייצרים, לכן, את התוצאות העסקיות האופטימליות עבור הלקוח.
עטרה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן והייתה בעברה יועצת ארגונית על פי שיטת Tavistock הבריטית.