בתוך אינפלציה של פרסומות שמתקשרות למלחמה, הפרסומת של טבע היא אחת מיני מעטות שמעידה על חשיבה צלולה ובעיקר אי איבוד עשתונות.
אסון 7 באוקטובר נהיה יותר ויותר כבד עם הזמן, וכנראה שילווה אותנו כל חיינו. הגילויים החדשים אודות הטבח, והבור שרק מעמיק ונפער אודות גודל המחדל – מערערים אותנו כיחידים, כחברה, כאומה.
מאד קשה להגיב בראש נקי ולדעת מה הדבר הנכון להגיד ולעשות. אבל כשזה קורה, כולם יודעים את זה.
חברת טבע מייצרת תרופות ברמה טקטית אך שאיפתה האסטרטגית היא לבריאות גופנית ונפשית.
היוזמה של טבע ״קרן מטפלים בנפש״ היא הדבר הנקי, השפוי וההכרחי ביותר שאנחנו צריכים ונמשיך לצערי להזדקק לו.
הקליפ עושה שימוש ב׳ציפור הנפש׳ של מיכל סנונית, ספר שעושה פרסוניפיקציה לנפש עבור ילדים, שעבורם מושג הנפש מופשט מדי, על עף שהיא עשויה להיות פצועה וכואבת.
המחשה ומטאפורה של הנפש כציפור ששוכנת עמוק בתוכנו, עשויה מגירות מגירות – מגירת שמחה ומגירת עצב – מצליחה להנגיש לילדים את המושג ״נפש״ באופן שיצליחו לדמיין אותו, להכיל אותו, ואפילו לעבוד איתו. דימוי המגירות מדבר על מגירת ייאוש ומגירת תקווה, כשמגירת הסודות הכמוסים שאנחנו נוטים לא לפתוח היא למעשה הליבה. הסרטון מראה ילדה מכניסה ארנב צעצוע אל תוך מגירת הסודות, והדימוי מצביע, למעשה, על לב ליבה של הטראומה – כל מה שקבור בנפשנו, שמייסר אותנו וממאן לצאת החוצה. במקום הקלישאה ״קשה לכם..יש לכם עם מי לדבר…״ מגדיר מהלך טבע את הבעיה המדממת ביותר שעד לא מזמן כלל לא זוהתה. הטראומה.
עד לא מזמן היו תגובת הקרב או הטראומה והפוסט טראומה (PTSD) לא מאובחנות. ניצולי שואה נותרו לסחוב את הבעיה ואף העבירו אותה ל״דור השני״ שעודנו נושא אותה על גבו. כיום יודעים שגם מי שרק יושב בבית ושומע חדשות מסוגל לפתח תגובת טראומה, ולמרות שלא נלחם בשדה הקרב – זו אינה בושה ללקות בה, וזכותנו המלאה לקבל בגינה טיפול.
ההברקה של טבע היא ההבנה שגם אנשים מבוגרים, כשהם פגועים וסובלים, נוטים לחשוב כמו ילדים במיוחד כשזה מגיע לבריאות הנפש. מכאן השימוש בסיפור הילדים ובדימויי הציפור והמגירות.
כולנו זקוקים לטיפול, חלקנו באופן יותר אקוטי, אבל אין איש שלא נפגע מהאסון בדרך זו או אחרת. רובנו לא מכירים את הטרמינולוגיה. חלקנו הגדול מכחיש או שלא נוח לו עם ההכרה שהוא סובל סבל שהוא בעיקר נפשי.
ציפור הנפש מובילה, בעזרת שפה ילדית, את הקביעה הקשה – רוב הישראלים בטראומה ויחוו פוסט טראומה. מדובר בסינדרום עם מאפיינים מאד ספציפיים. חרדות. חלומות זוועה. קשיי הירדמות. פגיעה חמורה בשמחת החיים וצניחה בחיוניות.
במקום להסתבך בהמשגה פסיכותרפיסטית, מדבר אלינו הסרטון בקולות של כל המגדרים והגילאים, תוך שהוא מצטט את ׳ציפור הנפש׳. זוהי צורה יצירתית ועדינה לומר ״כולנו באותה סירה, וזקוקים לעזרה נפשית״.
טבע לא רק מבטיחה אלא גם מקיימת. מדובר במהלך ממשי. החברה יוזמת את הקרן לקידום הטיפול בטראומה הישראלית – ארגון שכפי הנראה יהיה מהמזכרות האחרונות מהמלחמה הזו. אחרי שיקומו מחדש הקבוצים, אחרי שיחזרו החקלאים לשדות, הילדים לבית הספר והאזרחים – להתפרנס, עדיין יישאר הפצע ויקיים את ׳מעגל הטראומה הישראלית׳.
טבע רואה את החזון הזה וכדי להיות שם לעזר ולשמור על כולנו שלא ניפול ושלא ננשור ממעגל החיים, היא יוזמת ארגון שמיועד רק לזה. בלי להתפזר סביב עוד צרכים מדממים ובהולים, בלי לגלוש לקלישאות שמאפיינות את התקופה, תוך מחשבה נקיה על העתיד ועל הצלקות.
בניית המרכז הטיפולי נראה מאורגן ומנוהל. בהתחלה פונה טבע למטפלים בכוונה לגייס אותם ולהכשיר אותם באופן ייעודי לטראומה של חרבות ברזל. לאחר מכן היא תקים ותסנף מרכזי תמיכה וטיפול שעוד נשמע מהם, ולבסוף היא מבקשת להפוך את המיזם למיזם שמפתח חדשנות.
ומדוע חדשנות? אנחנו יודעים שהטראומה של השבעה באוקטובר ושל מלחמת המנהרות בעזה זה משהו ששום צבא מודרני לא התמודד אתו. המשבר המצמית הזה משווע להמצאה של כלי התמודדות חדשים בכל החזיתות. מתוקף שמירה על הגזרה שלה, שואפת טבע לחדשנות בכל הקשור לטיפול בטראומה.
אני אוהבת את הגישה של טבע שאומרת, ב subtext, שיותר מדי חשיבה חיובית ויותר מדי אמירות חלולות, תחליש אותנו בסופו של יום.
בדיוק בגלל זה חשוב לפתח פתרונות שאפשר לשלוף אם וכאשר זה מכה שנית. בארץ או בכל מקום אחר בעולם. בדיוק כמו כל אלגוריתם או אפליקציה.
מהלך הטיפול בטראומה של טבע הוא אחד הסנוניות הראשונות, אפרופו מיכל סנונית, שמסתכל על אסון שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל הקשה מנשוא, בעיניים מציאותיות, ומצליח לחבר בין חמלה לבין פיצוח מעשי, בלי להתפשר ובלי לברוח למחוזות השמאלץ שמחפה על חוסר אונים ואשמה.
האג׳נדה ברורה וטבעי שתגיע מחברת טבע. מגירת התקווה שלי נפתחה, ומאמינה בהצלחת המהלך ובקרדיט שמגיע לטבע על כך.
