תמונה: סינמטק הילדים בחולון

סינמטק הילדים חולון // עטרה בילר

הפיתוי שהכי קשה לעמוד בו הוא להתאהב במוצר שיצרת. בתעשייה שלך. לבנות קולנוע לילדים זה כבר קונספט נהדר שקשה מנשוא שלא להתרברב בו. לומר ׳אני חשבתי על זה ואני עשיתי ותראו איך זה נראה״. בעולם של מצלמי קינוחים, ילדים עם תעודת הצטיינות ביד, סלפי על רקע תראו איפה הייתי וצילומי שולחן ערוך בבחינת תראו איזו מארחת אני – כמעט בלתי אפשרי לראות מבעד ל׳דברים׳. שהרי אנחנו יודעים באיזהשהו מקום, ואולי שכחנו, שהדברים הכי חשובים בחיים אינם דברים.

סינמטק הילדים בחולון הוא מקום. ׳ברזלים׳ אם תרצו. יש לו צורה של ביצה ואולם מעוצב וצבעוני המיועד ללא צל של ספק לילדים. מקרינים בו סרטי ילדים ונערכות בו פעילויות לילדים.

אז ממה אני מתלהבת?

מהנרטיב.

הסיפור של סינמטק הילדים בחולון גדול מה׳מוצר׳. מהדבר עצמו.

הסיפור של סינמטק הילדים מדבר על בקיעה מביצה – סמל להתהוות, היוולדות והתוודעות. הביצה היא המוטיב העיקרי של המותג. ממנה יבקעו רגלי ילד או ילדה. ממנה תבקע מכונת הסרטה והיא המטאפורה לרחם, שהרי הרחקה יוצרת סיפור. אנחנו לא בעלי כנף ולכן בקיעה מביצה כמו ציפור שולחת אותנו להרהר במשמעות ולא בקונקרטיות.

 

 

לצד רעיון הביצה ממנה נולד הכל, מדבר הסינמטק על ״מקום לדמיון״.

הדמיון הוא הכוח שמניע אותנו. כל יציאה לדרך מתחילה ממחשבה על היעד והקולנוע הוא מקום לתרגל את הדמיון הזה. הקולנוע הוא מקום בו אנחנו יוצאים מנטלית מתוך עצמינו הפרגמטיים והיומיומיים ומתרגלים שהות בעולמות אחרים, כאנשים אחרים, בתפקידים אחרים ותוך כדי חוויות אחרות.

הדמיון נעדר גבולות ובה במידה שהוא מרטיט, הוא גם מפחיד. כולנו נתפסנו חולמים בהקיץ בילדותנו, בידי מבוגרים שהחלימה בהקיץ שלנו איימה עליהם. את כולנו העירה צעקה עיקשת שהורתה לנו לחזור למציאות.

 

 

אז זהו שסינמטק הילדים בחולון צועק הפוך. הוא פוקד עלינו לעזוב את המציאות ולדמיין. כי על פי האמונה שלו, זה חיוני לנו. לפחות בהיותנו ילדים קטנים.
לדמיין מפתח אותנו, מעצים אותנו, פותח בפנינו אפשרויות שהמציאות היומיומית מחביאה מאתנו.

על ידי דימוי מינימליסטי של ביצה נבקעת והגדרת האג׳נדה – דמיינו – מצליח סינמטק הילדים בחולון להניח את עצמו על סדר היום לצד מותגי תרבות עתירי השפעה כמו הסינמטק עצמו, תיאטראות והיכלי מוזיקה, רובם ככולם מתועדים למבוגרים. מי שהיה פעם ילד ואולי הצליח להציל מילדותי פיסת דמיון שלא הושמדה.

 

לא צריך יותר מזה כדי להוביל טריטוריה. מיתוג הוא אבי כל התקשורת השיווקית כי הוא מחזיק את הסיפור ואיתו אפשר לצאת להרפתקאות מסעירות.

עובדה – אחד הדימויים הוא האופניים שמרכיבות את אי טי בחזרה לחללית שלו – השילוב המושלם בין דמיון קיצוני לבין השיבה הביתה.

אז ככל שנרחיק כנראה נשוב הביתה לעצמינו, למי שאנחנו אמורים להיות מאז ומתמיד.

ממתינה לעוד ועוד שיח עם סינמטק הילדים בחולון למרות, איך לומר, שעברתי את הגיל.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

המלצות תוכן