לכבוד יום שוויון הזכויות של אנשים עם מוגבלויות יוצאת הסתדרות העובדים עם קמפיין שמציף את נקודת הכאב: אנשים עם מוגבלויות מופלים לרעה במקומות עבודה.
לצד פרסום שאלות – תשובות בנושא זכויות האדם המוגבל אנחנו צופים בקליפ שמדמה ראיון קבלה לעבודה בין מנהל לבין אישה ישובה בכיסא גלגלים.
אגב, השאלה הראשונה שמפרסמת ההסתדרות בנושא חובות וזכויות של אנשים עם מוגבלויות בתחום התעסוקה היא שאלה לגבי חובת ציון המוגבלות בקורות החיים או בכל שלב קבלה אחר לעבודה. בקליפ מציינת המתראיינת, דיאנה שמה, שהיא מרותקת לכיסא גלגלים. היא מציינת זאת בסוף, אחרי פסקת ההשכלה והניסיון הקודם בעבודה.
אגב, במסמך השאלות והתשובות פותרת ההסתדרות את המועמד מהחובה אלא אם כן המוגבלות עצמה רלוונטית לתפקיד עצמו.
אני מנסה לדמיין עבודות שאינן ערוכות לאנשים עם מוגבלויות, אבל גם פה עולה השאלה האם חוסר ההערכות הכרחי או שלא. למשל – שליחויות על אופניים – האם ברור מאליו שאדם נכה לא יוכל לבצע שליחות או שעצם ההיצמדות לאופניים איננה הכרחית? נקודה למחשבה.
בכל מקרה, היופי בפרסומת הוא שאנחנו רואים את הריאיון מצולם מנקודת המבט של היושבת בכיסא. יש מתח קולנועי מתחילת הסרטון בציפייה לרגע בו יבחין המראיין בנכות של המרואיינת.
אנחנו לא יודעים אם וכיצד זה יקרה, וככל שהריאיון מתקדם באופן חיובי אנחנו אוחזים את ראשנו בשתי ידינו וחוששים מהרע מכל – הוא יבחין בזה. הוא ירגיש שהיא עבדה עליו. הוא לא יקבל אותה לעבודה. למעשה אף אחד לא יקבל אותה לעבודה.
והשיא מגיע כשהמראיין קורא מתוך הנייר הצהרה שכתבה המועמדת על היותה מוגבלת וישובה בכיסא גלגלים.
׳זה לא רלוונטי׳ הוא אומר לה ולכולנו נדמה שהג׳וב אינו רלוונטי עבורה.
אחרי שפנינו נופלות ולבנו נשבר מסתבר שהוא התכוון להיפך הגמור. המוגבלות אינה רלוונטית. ועל כן התקבלה המועמדת לעבודה. על פי כישוריה בלבד ללא התערבות המוגבלות.
הקליפ שואף לעולם חדש שיודע להכיל שונות ולא רק לדבר על זה אלא לעבוד עם זה. להתקדם עם זה.
הכלה של שונים, של אנשים עם מוגבלות כזו או אחרת, היא לא רק מס שפתיים. היא לא רק תרומה של מי שרוצה לנקות את מצפונו.
מדובר בהחלטה על צורת חיים חדשה עם ערכים וסדרי עדיפויות חדשים. בעולם הקיים רואים אדם נכה כמי שמאט את החברה כי לוקח לו כפול זמן לעלות שתי קומות. בעולם החדש אותו אדם יכול לאפשר פריצת דרך ולקדם את החברה למחוזות עסקיים ומקצועיים חדשים, בזכות כל מי ומה שהוא. וההתנהלות המכאנית שלו בטלה בששים.
העולם החדש מפחיד את העולם הקיים ולכן עדיין ישנה אפליה קשה נגד אנשים בעלי צרכים מיוחדים ומוגבלויות. ההסתדרות מובילה את האג׳נדה שמתעקשת שזה אינו רלוונטי.
בדומה למידור נשים ולאפליה אתנית, שלקח הרבה דם יזע ודמעות להניח על השולחן ולהשמיע את הקול, מגיע תורה של המוגבלות והאפליה נגדה.
זה ייקח זמן אבל זה על סדר היום. וזה לא ירד משם.
ו״זה לא רלוונטי״ הוא קונספט חזק.
כי הבעיה והפתרון משתמשים באותו משפט בדיוק רק במשמעויות הפוכות.
לו יהי.
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.
