לפעמים דווקא הציניות המוחלטת מצליחה לרגש. אין צל של ספק שהפרסומת של בזק ליום העצמאות נועדה לגחך על הפומפוזיות והגרנדיוזיות של טקסי יום העצמאות לדורותיהם. ׳תמיד עולה המנגינה׳ הוא שיר שמצליח גם לרגש וגם להביך. לחבר אותנו לפטריוטיזם שחבוי אצל כל אחד מאתנו בין אם בפינה שכוחה וחשוכה, בין אם בקדמת חיינו – וגם להזכיר לנו שהלאומיות לא תמיד הביאה אותנו למקומות טובים. השיר יחד עם ריקודים הרואיים של להקת רקדני עם מביאים אותנו למפגש בין הישראליות השחצנית לבין שברו של החלום הישראלי והשיח המדמם שניבט מכל עבר, במיוחד לאחר שבועות ארוכים של סגר, פחדים וכעסים.
אז אם נחזור לבזק, חשוב לציין שהקליפ צולם לפני הסגר וההנחיות על ריחוק חברתי. יחד עם זאת, אין מתאים ממנו לחגיגות העצמאות הנוכחיות. קודם כל ברור שהרוקדים נגזרו מאירוע אחר והודבקו לאלה לי ואור עמרמי בטכניקת פוסט טובה. החיבור ההזוי בין ריקודי ההיפ הופ של אלה לי ואור לבין ההורה הכחולה לבנה של להקת הרוקדים אותי הצחיק. במיוחד שזה לא כל כך שונה ודי מסתדר באופן מפתיע.
שנית, הקשר בין הישיבה בטריינינג (אופנתי ככל שזה יהיה ובילי איילישי ככל שזה יהיה) הביתי מול הפלייסטיישן לבין רוח התקופה – יצא טוב. עולם שלם מתלבש ככה עכשיו ולא בגלל בילי אייליש או תרבות הראפ וההיפ הופ, אלא כי זה עם גומי במותניים ואפשר לעבור מהמיטה לסלון ובחזרה למיטה (למי שלא צריך להוריד את הכלב).
אז יש לנו פה זום אכזרי הישר מחגיגות עצמאות תמימות, מלאות בפתוס לאומי גאה, אל הספה מול המסך בבית כלשהו בישראל. העלילה מסתבכת כשאיראן מוגרלת כיריב והשד הלאומי מזדקף ונקרא לדגל. חייבים לייצג את המדינה. האינטרנט, גיבור הקליפ, מאכזב וגאוותה האומה בסכנה.
עד כה אהבתי את המטאפורה המוגזמת והנונסנס – ית. נונסנס כי פלייסטיישן הצליח זה מכבר לאגד את העולם סביב טובים ורעים אחרים ממה שהמציאות מלמדת. מצד שני – הוא מלבה את היצרים עד כדי אבסורד ולכן זה נכון ויצירתי להיגרר לשם. אז מה עושים כשחייבים לייצג את המדינה בטורניר מול איראן? הפתרון הפרגמטי הוא נתב B של בזק שנקשרו לו כתרים מכל עבר וערך הליבה שלו הוא גוזמה פראית, והערצה טוטליטרית. המלך בגני של זוהר ארגוב שהפך לויי פיי בגני. עומר אדם שביצע את ׳בוקר טוב בוקר טוב׳ באקסטרבגנציה שלא הייתה מביישת מופע דראג ועוד טקסי פולחן לכבוד הנתב שכולנו יודעים שאנחנו לא מבינים בזה ושבכל סיטואציה אחרת נוח לנו להתעלם ממנו.
גם הפעם הנתב המהולל מציל את המצב. תרגילי הסדר עוברים ממגן דויד לצורה של ג׳וי סטיק (כי גם אם אתם לא מבינים בנתבים אתם מאד רוצים שהפלייסטיישן לא יגמגם), יש מפגן אווירי ויש הדלקה של משואה כשגידי גוב בסרבל טיסה, רמז לטייסים שמבצעים את המפגן האווירובטי בשחקים.
בסופו של דבר מה יש לנו?
הופעה טובה של אור ואלה לי.
טריינינג גדול מידות.
סרבל טייסים.
גידי גוב מכריז שהנתב יציל את המצב ומדליק לכבודו משואה.
ופרשנות היפ – הופית של המנון ישראלי שגור ומעורר יצרים, בכחול לבן מחד וירקרק ואדום-כתום מאידך (צבעי דגל איראן אולי?).
וטהרני אחד שמאחל לנו בריאות במבטא פרסי.
מי שרוצה להתייחס יותר ברצינות לקליפ הזה – סתם מפסיד את הסצנה. בזק מציע לנו לבוא ליהנות ולוותר על הפוזה הרצינית כי לא תמיד היא מצילה את המצב. לפעמים זה סתם נתב.
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.
