עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "חורף חם עם שופרסל" // עטרה בילר

פורסם

ב-

ניתוח קמפיין: "חורף חם עם שופרסל" // עטרה בילר
עטרה בילר, פרסומת שופרסל

על רקע השיר האלמותי "שנינו יחד תחת מטריה אחת" אנחנו נחשפים לקליפ שמראה שני ילדים בגשם. הילדה אוהבת חורף והילד – לא. אחרי אקספוזיציה ברורה של הדמויות, שמדגימה איך היא אוהבת גשם וצעיפים ושלוליות ומחממי אוזניים, ואיך הוא סובל מהגשם והסוודר המעקצץ ושונא שלוליות, הם מגיעים הביתה אל הורים שפורקים קניות שעשו בסופר. סליחה בשופרסל. איך אני יודעת? כי 'במקרה' אפשר לראות על שולחן המטבח שקיות ממותגות 'שופרסל'.

שני הילדים מקבלים חיבוק ואוכל שהם אוהבים. הילדה מקבלת מרק חם, כי איך אפשר לאהוב חורף בלי לאהוב מרק? והילד – גלידה, כי הוא בהכחשה. הוא חי בקיץ. הקריין מסכם ששופרסל חם לכולם – גם למי שאוהב חורף וגם למי שפחות. נכון, הסרטון מסתיים בהצעת ערך – אפשר להשיג הרבה מוצרים בעשרה ₪. אבל באמת שהפעם זה לא העיקר. החדשות הטובות – איזה כיף שסופסוף יש נרטיב שלא נדחף לדוכני הירקות והבשר, ומצליח להציץ מעל ומעבר למבצע, לטריות, למחיר העגלה. אני מצדיעה לנסיקה הזו שיש בה התבוננות על הצרכן, חשקיו וחייו – לא אך ורק סביב השורה של קופסאות השימורים או הקופה הרושמת. פתאום רואים צרכנים ברחוב, וזה הישג…


חורף חם עם שופרסל – גיתם BBDO

מאידך, החדשות הרעות הן שהקונספט שבחוץ קר ובבית חם ומרק ופתיתים וכל זה – נלעס מזמן ופעמים רבות מנשוא. נכון שחורף זה לא משהו מקורי, וכנראה שהוא ימשיך להופיע אחת לשנה, אבל מותר להיות מקוריים ולא לספר שוב ושוב אותו סיפור. קר בחוץ חם בבית זה ז'אנר שראינו בקרב מותגים רבים, לרבות אסם שעשה את 'גשם גשם בוא' לפתיתים לא כל כך מזמן. שם ראינו איך טיפות הגשם הראשונות מבשרות את הוצאת הפתיתים מארונות המטבח, ועוד פרסומת של אסם למותג המרקים "בית חם" שהראה זוג מגיח מהגשם שבחוץ אל תוך הבית החם שם מחכה להם מרק 'בית חם' כשהסיסמא הייתה, איך לא, 'בית חם, כי קר שם בחוץ". כמובן שקונספט הבית החם ליווה את תנובה לאורכה ולרוחבה, את סלקום, את 'אחלה', את בזק שאמר הכי טוב בבית, את ידיעות אחרונות, וכמעט כל מגה מותג ישראלי שהשתמש בבית הישראלי כדי לספר את הסיפור שלו.

הרעיון שחורף קר מבליט את חומו של הבית, והפיתוי להושיב על הרעיון הזה מותג מזון או רשת מזון – אינם חדשים, ומה לעשות, כדי להוביל צריך להתחדש כל הזמן. "כדי להיות כזה שאין לו תחליף. צריך להיות תמיד שונה" אמרה קוקו שאנל. כשאני רואה משהו עשוי יפה ונוגע ללב כמו 'חורף חם' של שופרסל, אני לא יכולה שלא לחוש שראיתי את זה כבר כמה פעמים ודי מזמן ובהרבה הקשרים. וחבל. כי מי אם לא שופרסל זקוק כיום, בעידן הסחר האלקטרוני וריבוי האפשרויות והתחרות, יותר מתמיד, להוביל חדשנות וקדמה ולהיות חסר תחליף? נכון שאנשים לא משתנים ותמיד נצטרך את הבית החם ואת החיבוק האוהב, אבל כדי להישאר רלוונטיים חייבים למצוא זווית ייחודית, צרכנים, גם אם באופן לא מודע, מצפים לכך כדי לפרגן.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA