עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

2019: כל האמת בפרצוף // לימור רזניק

פורסם

ב-

כולנו עכשיו בהכנות קדחתניות לתכניות עבודה 2019…

בין כל מילות הבאזז שאנחנו חייבים להציג כדי להפגיז בפרזנטציה – תרשו לי להחזיר אתכם רגע למקורות…

הזמן היה איפשהו בין שנות התשעים לשנות האלפיים, כאשר מחנה "עופרה-ירדנה" פינה מקומו למחנה "מטאליקה-גאנס", וכולם דיברו על אינטליגנציה רגשית.

לאיטו נפל האסימון (שעדיין היה בשימוש אז) כמה חשוב להבין באמת את הלקוח ברמה הרגשית, לא רק לנשוף לעברו נשים יפות עם כריות בכתפיים שמעשנות בשרשרת, אלא לקחת אותו למסע ולנהל איתו מערכת יחסים. לימים נתנו לזה גם שמות יפים, כדרכם של משווקים, כגון: Engagement ו- Costumer Journey.

כשהעולם נהיה עמוס יותר ויותר במסרים מכירתיים, והלקוח החל להבין פתאום שעוקבים אחריו בכל מקום ולא תמיד אהב את זה, התחלנו לחפש איך לחבר בין התועלות הפונקציונאלית עבור המותג (מיצוב וזכירות) לבין התועלות האמוציונליות עבור הלקוח (ערך ושייכות).

עלינו שלב באינטליגנציה הרגשית עם conversational commerce, הבנו שהתוכן הוא המלך ודרך המלך היא Omni-channel שבנויה מ- Micro-Moments.
פיתחנו עזרים חשובים כגון BOT, בינה מלאכותית, זיהוי פנים ו-Voice, ביג דאטה ואנליזות מתקדמות.

אבל אני באה וטוענת שזה לא מספיק. שלא תבינו אותי לא נכון, זה סופר חשוב. מספרים וטכנולוגיות חייבים לשרת ולקדם את השיווק (ומי כמוני יודעת), אבל הנה כלי שאנחנו חייבים לשים עליו דגש מכובד בתכניות העבודה של 2019 –

Intro-specting

מה הכוונה? בואו נסתכל עלינו- אנשים, הרי כבר ביססתי בפסקאות הקודמות ששיווק זה קודם כל אנשים. שמתם לב כמה נדירה היא התכונה של מודעות עצמית? אנשים שלא מרגישים בנוח עם הגוף שלהם, תמיד מעירים אודות לבוש של האנשים סביבם ("הג'ינס של ההיא קצר מדי", "החולצה של ההוא צמודה מדי"), אדם שדורש כבוד ויחס מועדף הוא תמיד זה שמרגיש הכי קטן ומקופח…

אנחנו מודעים לכל הסביבה הרבה לפני שאנחנו מודעים לעצמנו, ופה אנחנו מפספסים… פרספקטיבה פנימית זה לפעמים כל מה שדרוש כדי להבין שאנחנו לא צריכים להסתכל החוצה.
בעולמות המקצועיים שלנו – אנו מציידים את מערכי השיווק שלנו בקדמת הטכנולוגיה ומשקיעים רבות בפיתוח שיטות עבודה מדויקות יותר ומיידיות יותר, אך אסור לנו לשכוח את עצמנו ואת הד.נ.א של המותג שלנו.
תחזרו שוב לאני מאמין שלכם ומשם תצאו עם תכנית ל- 2019. תודו שאתם לא הכי מושלמים וטובים ואל תפחדו להגיד את זה ללקוחות. נמאס לנו ממושלמות ונמאס לנו מפוליטקלי קורקט.

קחו את הפרסומת הזכורה ביותר האחרונה של יס "קומסי קומסה"

מה היא עושה אם לא לסנוור אותנו עם מראה של מודעות עצמית אל מול העיניים?

כל אסטרטגיית פרסומות הנהג הזהיר של AIG

פורטת לנו על מיתרי ה- Intro-specting … כולנו רוצים להרחיק את עצמנו מאפי, אבל ברור לנו עמוק בפנים שכולנו אפי…

אתם יודעים למה זה מצחיק וזכיר? כי זה נכון וזה מדויק… וכי אנחנו חייבים להכניס את האותנטיות לשיווק, ואותנטיות אמיתית באה מהקרביים. הלקוחות של 2019 מעריכים אמת ויודעים לזהות מה אותנטי ומה מאולץ.

אני קוראת לכם לחשוב על המותג, המוצר או השירות שאתם מתכננים לקדם בתכניות העבודה של 2019… להסתכל לו עמוק בתוך הלבן של העין ולהגיד לעצמכם בכנות מהם החולשות האמיתיות שלו, ומפה לפצח את הבריף האסטרטגי ואת הבריף הקריאטיבי. כי אם נבין שהחרמון זה לא סן מוריץ אז השלג יראה לנו הרבה יותר לבן.

 

הכותבת היא לימור רזניק, מנהלת השיווק בחברת טלדור. 

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA