עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

המדריך למחפש המתחיל אחר משרה בעולמות השיווק // אסף מרציאנו

פורסם

ב-

כולנו היינו שם, חלקנו נמצאים שם כעת ומרביתנו נהיה שם – חיפוש עבודה בתחום השיווק. עושה רושם לאחרונה שהתחלופה גבוהה, ישנם שיקולים רבים לבחירת מקום העבודה, אך מה באמת קורה בתחום? 
האם ישנם פרמטרים מסוימים שמשפיעים יותר מאחרים על קבלת המשרה הנחשקת? האם עולם השיווק אכן עובר שינוי עם כניסת תפקידים נוספים בתחום ובדיגיטל המשלימים את התפקיד? מעבר לכך, האם תלכו באש ובמים אחרי משרה בכירה בחברה גדולה ומבוקשת או תעדיפו משרה בחברה קטנה יותר עם חופש פעולה רחב ותנאי עבודה נוחים?
 
מהם השיקולים העיקריים שחשובים למחפשי עבודה בתחום? שאלנו אנשי שיווק ודיגיטל, ואלו רוב הנושאים בהם ההתלבטויות לא מעטות: 
  • דיגיטל, תוכן, E-Commerce ועוד –  העולם מתקדם ומתפתח וישנם תפקידים נוספים בתחום שנוצרים ומתפצלים לתתי-תחומי אחריות רבים, תפקידים כמו מנהל דיגיטל, מנהל תוכן, מנהל אתר, מנהל תחום סושיאל, מנהל קומרס ועוד. האם בזמן חיפוש עבודה, עדיף למנהל שיווק שיזלוג לתפקידים סמוכים אחרים, והניסיון הרב שנצבר יכול להיות למועמד לעזר – או שכביכול מעבר לתפקיד אחר, משני יותר, יכול להוות מבחינתו "כירידה" ברמה ובסולם התפקידים המקצועי?
  • גיל או ניסיון – מנהלי השיווק הצעירים נכנסים לתפקידים שונים בתחום השיווק אשר תופס חלק נכבד מפעילות כל חברה ועסק, וידוע לרוב שהניסיון המקצועי משחק תפקיד חשוב בקבלת המישרה. נראה לאחרונה כי עוד מנהלי שיווק נכנסים לתפקידים בכירים רק לאחר סיום קורס או תואר רלוונטי, ולעיתים אף ללא הכשרה או ניסיון כלל. האם בעלי החברות מביטים לטווח הרחוק והגיל אכן משחק תפקיד לאורך שנות המישרה או שהם בעצם מפסידים שועלי קרבות מנוסים יותר אשר צברו על בשרם ניסיון בקמפיינים, דיגיטל, ספקי משנה ושאר תחומי העניין בתפקיד?
  • שכר – מס' פעמים בשנה מתפרסם סקר שכר מטעם חברה זו או אחרת, ורבים טוענים שהשכר בסקר המוצג הינו גבוה מהשכר בפועלשמציעים למועמדים לעבודה. אם הדבר מוצדק או לאו זוהי שאלה אחרת לגמריי, אך האם רוב המאיישים את מישרות עולם השיווק מרוצים משכרם בהשוואה לתפקידים אחרים במשק? והאם הם מרוצים בהשוואה לתפקידים אחרים בתוך עולם השיווק?
  • קשרים אישיים – שיטת 'חבר מביא חבר' הייתה קיימת מאז ומעולם, ובתפקידים הבכירים במשק אף יותר, אך לא פעם שמענו כי משרות בכירות כגון: מנהל אגף שיווק, סמנכ"ל שיווק, סמנכ"ל וכו'- מאוישות במסגרת חבר מביא חבר. האם התהליך הפורמלי של שליחת קו"ח תופס גם ככל שדרג התפקיד מתקדם במעלה הסולם? האם משרות בכירות נתפסות רק "מפה לאוזן" או שהתחום שקוף ושווה-הזדמנויות לכולם?
כל מי שחי את עולם השיווק יודע שרבים הכישורים שדרושים בכדי להצטיין בתעשייה כגון: ניהול והתממשקות מול רוב מחלקות החברה (מכירות, שירות, תפעול, כספים, ועוד), יכולת אנליטית גבוהה (ניתוח נתונים, קמפיינים, לידים, אחוזים וכל היתר), ניהול לעתים של צוות שיווק תחתיך (יכולות ניהוליות גבוהות שיביאו לעבודת צוות מוצלחת), חשיבה יצירתית ויוזמה תמידית (לחשוב תמיד קדימה, איך לחדש ואיך להיות צעד לפנים מהמתחרים), ויכולות מכירה טובות על מנת לסגור את הספקים הטובים ביותר והמשתלמים ביותר לחברה.
 
והיכן בד"כ מחפשים מועמדים את המשרה הבאה? מעבר לאתרי הדרושים המוכרים בשוק, קבוצות הפייסבוק בתחום גועשות ומשרות רבות מוצאות שם את המועמד המתאים ביותר לתפקיד. קבוצות הפייסבוק הרלוונטיות ביותר (קבוצות לא פעילות לא נכנסו לרשימה מטה) ומס' החברים בהם (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) הן: 
כאשר כל אחד מאיתנו נמצא בתוך תהליכי חיפוש העבודה בעת חיפוש מישרת החלומות, ישנם פרמטרים רבים המשפיעים על בחירתנו, אך האם פרמטר אחד עיקרי גובר על השאר? מה חשוב לנו יותר כאשר אנו רגע אחד מלהתקבל לתפקיד המבוקש:
  • – סיפוק עצמי – הרגשת סיפוק מאופי המשרה, התחום בו החברה עוסקת וציפיות ההצלחה בתפקיד.
  • – מיקום גאוגרפי – האם ישנן גבולות גזרה, או שבשביל מישרה טובה נוסעים גם רחוק (מאוד)?
  • – חופש פעולה – אופי התפקיד מחייב יצירתיות, האם אפשרי ורצוי לקבל מרות על כל פעולה וצעד בניהול או שהדבר פוגע בחופש הפעולה?
  • – תנאים ונוחות – האם שעות נוחות ותנאים סוציאליים שונים חשובים יותר מתפקיד בכיר כזה או אחר?
  • – חברה גדולה/ קטנה – האם מנהל שיווק בחברה גדולה שווה ערך בסטטוס למנהל בחברה קטנה יותר?
באתרי גיוס רבים ישנם כיום בתחום השיווק 25-35 תתי-תפקידים שונים הכוללים גם את מקצועות הדיגיטל, התוכן, ניהול מותג, ורבים אחרים. האם עתיד המקצוע צפוי להיות שונה מכפי שאנו מכירים אותו היום? האם יקומו בתי ספר נוספים ללימוד המקצוע שיענו על הביקוש? האם אנו בדרך לתהליך של "זילות המקצוע" כפי שקרה עם עריכת הדין בשנים האחרונות? או ההפך הוא הדבר, תנאי הקבלה ישודרגו עוד מעלה והטובים ביותר יישארו במקצוע?
 
מי שיידע לחזות את העתיד בתחום, שיגלה לי גם מה הסטארט-אפ הבא שיתפוס אחרי Mobileye ו – waze, בינתיים- קהילת השיווק לוהטת מתמיד, דיונים רבים על קמפיינים שונים מתבצעים ברשת, שיתופי פעולה רבים נקרמים בין מנהלי שיווק, כנסים מתמלאים עד אפס מקום ועושה רושם  כי הפרגון ההדדי עושה רק טוב הן לחברות עצמן והן ללקוחות. 
כותב המאמר הינו מנכ"ל רהב מדיה וחבר צוות בקהילת השיווק מנהלי שיווק מצייצים

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "רולדין – קולקציית חנוכה 2018" // עטרה בילר

פורסם

ב-

רולדין, עטרה בילר
רולדין, עטרה בילר

למרות שמבחינה אמנותית אהבתי את הביצוע של הצלמת מירי דוידוביץ, אני בכלל לא אוהבת את הקונספט שרולדין בחרה בו כדי לבשר לנו, שוב, בפעם המי יודע כמה, שהם, ולא יהודה המכבי, ולא פח השמן, המציאו את חנוכה. חבל שרולדין מקדמת את הסופגנייה, בעוד שהסופגנייה לא מקדמת את רולדין, לפחות לא את רולדין של ימות שאר השנה.

איך שיוצא חג שמחת תורה תמיד יהיה מי שיכתוב בפייסבוק "וברולדין כבר אפשר להשיג סופגניות". ויעיר הערות ציניות על המחיר. רולדין הצליחה לנכס לעצמה את חג החנוכה בדיוק כפי שמחלבות גד – את חג השבועות. "חג רולדין שמח" כמו "גד שמח" בחג מתן תורה. השאלה המטרידה היא מה עוד רולדין מלבד סופגניות של חנוכה? ועומד משהו, אם כבר, למה הרשת עולה בקמפיין שראינו כבר כמה פעמים?

מופע הראווה של פחמימות רולדין בחנוכה מרשים ואני אפילו מצדיעה לו. החדשנות בסופגניות רולדין מגיעות עד לקצה גבול הדמיון ולוקחות את עולם העונג והדקדנטיות כל פעם צעד נוסף קדימה או למעלה. ונכון, האסוציאציה היא של תצוגת אופנה על גבול הדראג.
חנוכה הוא חג של שמחה ואור, מוזיקה וניצחון, והכי חשוב – הוא חג חילוני אז יש בו יותר מותר מאסור. רשת מאפים שמנכסת לעצמה את אווירת החג עושה בשכל.

אבל הקמפיין הנוכחי מתנהג כאילו המציא פורמט בעוד שלדאבוני הוא עומד בתור ארוך של דומים וקודמים. את הרעיון להפוך נשים לסופגניות או מעדנים אחרים בעזרת סטיילינג כבר ראינו באינספור מקומות החל מהפרסומות הישנות לפרילי (הראש פרילי הגוף דיאט), דרך סנפרוסט (ירקות בראש שלנו) – רובן ככולן עיצבו את המוצר על ראשן של נשים והפכו אותו לתסרוקות, איפור ואקססוריז. גם החליטות של ויסוצקי איפרו את השפתיים באופן ייעודי שמדמה את הרכבי החליטות שלא לדבר על יולו שאיפר דוגמניות על פי צבע ומרקם המעדן או מגנום שעשה אותו דבר (לפני יולו!) וגם הציג ויז'ואלים של דוגמניות שהיו חצי אישה חצי נמר.

בשורה התחתונה יש כאן הרבה fuss סביב רעיון לא מקורי. יתכן שרולדין סומכת על הזיכרון הקצר של הצרכן שחושב שהם המציאו את הגלגל. כדי לבנות מותג לא מספיק להתמוגג מטורי הצרכנים שצפוי שכבר מתגודדים מחוץ לנקודות המכירה, אלא לראות מה הוא משדר לציבור גם בין חנוכה לחנוכה, והאם הוא הצליח לבנות ערך יציב במוח הלקוח כמותג שמסמל עבורו משהו משמעותי.

רשתות ריטייל ומזון בעולם הנוצרי משקיעות הרבה בפרסומות חג המולד כדי לשגרר ערכים של קיימות וקהילתיות לא רק כדי להזרים צרכנים לרצפת המכירה ולייצר מכירות. המטרה היא לטפח את המותג במוח הציבור גם אחרי שאורות עץ חג המולד כבים…
במקרה של רולדין חנוכה זה חנוכה זה חנוכה. בניגוד לנס פח השמן שהחזיק מעמד יותר מהצפוי, אני בספק אם קמפיין רולדין מספק לרשת צידה לימים גשומים בין חנוכה לחנוכה.

לא המציאו את הפורמט

לא המציאו את הפורמט

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "נעמת – #אלימות_כאן_זה_מתחיל" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר
עטרה בילר, נעמת

בואו נתחיל מהסוף. גליה וולוך. יו"ר נעמ"ת. החלק האלים המודחק. כשהיא מדברת, קולה קמעה מתאפק, אבל מחביא שכבות של תוקפנות. ואני מתאפקת לא לדבר בצורה אלימה על איך שגליה וולוך מבקשת שלא נדבר באלימות. זה נכון. אלימות מתחילה בקטן ולפעמים היא מתחילה בקליפ נגד אלימות. רבותיי, יש דבר כזה שקוראים לו passive aggressive. אלימות ותוקפנות לעיתים מתחפשות למשהו אחר. להיפך הגמור. מי שמטפח אגרסיות בקרב אחרים הוא סוג של 'אגרסור' בעצמו.

אני חייבת לומר שטון מטיף, מתנשא, מחנך, אדנותי, שיודע טוב ממני ופוקד עלי להתנהג בצורה מסוימת הוא לטעמי passive aggressive ואני רואה במסר של גליה וולוך מסר תוקפני, לא נעים שלא ישיג את מבוקשו. ואולי יגרום להיפך הגמור לשגשג. כלומר – לאלימות מילולית, שעל פי טענתה של וולוך – מציתה אלימות פיזית.

נחזור להתחלה. נעמת יוצאת במהלך צודק, מהלך שמיועד להפחית אלימות כשהיא עוד קטנה. כשהיא עוד רעיון. הנחת היסוד גורסת שאלימות פיזית גדולה מתחילה ממחשבה, מקונספט, מהמשגה, משיח. הבריף נכון ואני מסכימה עם האבחנה. אבל הביצוע הקריאטיבי שגוי בתכליתו. אפילו הפוך.

הקליפ בנוי מקולאז' 'אורגני', כלומר אמתי, מערכתי, כזה שדגו בתחקירים עתירי חיפוש וניטור. הוא עשוי משברי דברים שנשים מפורסמות אמרו. האמירות של הנשים, בבחינת "תפסנו אתכן יא חתיכת צבועות שכמותכן", אם נתמצת אותם, מדגימות לכאורה את האלימות ש'מתחילה בקטן'. הנשים מדברות על נשים אחרות ש'מבקשות' שיטרידו אותן באופן בו הן מתנהגות, על כך שנושא ההטרדה המינית הפך מוגזמת, ושפה ושם צריך 'לזרום' ואפילו לחוש מחמאות (קרן מור: "רונאלדו רצה לשכב אתה? שתגיד תודה"), וכי נשים לוקחות את עניין ההטרדה למקומות מוגזמים (חנה לסלאו – "עכשיו היא נזכרת אחרי 20 שנה?"). אחרי העריכה של שברי המלים מופיעה וולוך, ששופכת אור ומשמעות על היותנו, אנו הנשים, סוג של גיס חמישי במהפכת #metoo בכך שאנו עדיין מאמינות שבאיזשהו מקום זה לא כל כך נורא, ואולי מגיע לנו או לחלקנו להיות מוטרדות מינית.

מתוך הקמפיין

מתוך הקמפיין

ואני אומרת שהקליפ לא מספיק טוב. קודם כל ה-shaming וההוצאה מהקונטקסט של דבריהן של נשים נפלאות וטובות – עושה להן את מה שוולוך מטיפה נגדו. הוא מניח על המוקד את מיקי קם, קרן מור, שלי גפני, חנה לסלאו, אילנית לוי, אוולין הגואל, מירי בוהדנה ועוד רבות וטובות. הקליפ אינו אלא ציד מכשפות וקשירתן לעמודים בכיכר העיר, למען נרגום אותן! רק בטכנולוגיה מודרנית… במקום לגייס אותן לטובת המהלך – הקליפ עושה להן "תפסתי אתכן על חם". לא רק שאיבדנו מובילות דעה כריזמטיות, אני חוששת לגורלן וטוענת שהאלימות נגדן התחילה בקליפ הזה. ולכן – לפעמים, גברת וולוך היקרה, קורה ששופכים את התינוק עם המים. כדי להפחית אלימות אי אפשר לנהוג באלימות.

אמרו את ה לפנינו מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג. ונלסון מנדלה. אלימות תנוצח על ידי אי אלימות. רק באמצעות התעלות על האלימות והכעס נוכל לנתב את האנרגיות הנכונות כדי לנצח את האלימות בצד העוין. אזכיר פה אנקדוטה שמוזכרת בספרו של ארון גאנדי, נכדו של גאנדי, the Gift of Anger, שם הוא מספר על נער שבתור עונש על התנהגות אלימה, הוכרח לעמוד ברחוב כשהוא לובש שלט שעליו כתוב "אני בריון. ציפרו אם אתם שונאים בריונים". אומר לנו ארון גאנדי כי הבריון האמתי בסיפור הוא ההורה שהכניס את בנו לסיטואציה הזו. "מהי בריונות", שואל גאנדי, אם לא שימוש בכוח שלך כדי להשפיל את האחר שנדמה לך שהוא חלש ממך?". אם נמשיך את קו המחשבה הזה, יש בקליפ הזה בריונות.

לדעתי הקליפ הזה עדיין מציג את הנשים במערומיהן בין אם כקרבנות או כמכחישות קרבנות. זה לא משנה. אני לא אוהבת אותו. הוא לא מגייס אותי הוא לא נעים לי בין אם קרן מור אמרה את זה ורק את זה או שדבריה הוצאו מהקשרם. אני מעדיפה למחוק אותו מתודעתי ובכל זאת ולמרות הכל להאמין שאפשר וצריך לקדם את התנועה נגד אלימות גברית בנשים ברמה המינית והלא מינית, על כל החזיתות. הנושא חשוב וחייבים לתקוף אותו, רק אחרת. וולוך, לא כיף לי לשמוע את הדיקציה המורתית שלך, תחסכי ממני את הכעס המיותר על גברים ותבדקי עם עצמך מה הם עוד עוללו לך, מלבד מה שאת רוצה להוקיע. לדעתי יש פה עוד דברים והם רק שלך. ואגב, אני מאד מקווה שהטור הנוכחי לא יגרום לך לרצות להיות אלימה כלפיי כי גם אם לא אהבת, אבוד לך…

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן בחסות

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 קבוצת המזבלה + מנהלי שיווק מצייצים