עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

טור אורח: מותה של ההודעה לעיתונות ותחייתו של הסיפור

טור אורח של שהם לוי, יועץ תקשורת ואסטרטגיה על החשיבות במעבר מ-PR של העולם הישן ל-PR של העולם החדש

פורסם

ב-

הודעות לעיתונות הפסיקו להיות כלי שעובד באמת! שתיקה רועמת, ומיד בלב נשמעת עכשיו תגובה של סמנכ"ל השיווק שקורא שורות אלה – "שטויות". אתם ממשיכים ואומרים ממש ברגעים אלה לעצמכם: "מה אתה מבלבל את המוח, אני כמנהל שיווק רוצה להוציא כמה שיותר הודעות לעיתונות כי זה פרסום חינם, אם זה חינם אני רוצה כמה שיותר". בטח אתם אומרים לעצמכם שהודעות לעיתונות הן "הלחם והחמאה" של ענף יחסי הציבור והכלי הפרסומי הזול והטוב ביותר. עבור מי שלא ייקראו את המאמר עד הסוף אציין שאני לא מציע לבטל לחלוטין את ההודעות לעיתונות, הן כלי נדרש וחשוב, אך לצמצם את השימוש בהן ולא להרחיב אותו, להגביל אותו רק למצבים שבהם יש בשורה אמיתית ולא ספאם. להשתמש בהן רק כשבאמת צריך ובכך לתעל את המשאבים ליוזמות תקשורתיות אחרות שממנפות פעילויות שיווקיות. זכרו, כמנהלי שיווק, כאשר אתם מייצרים הודעות לעיתונות סתמיות, ערך המותג בעיני העיתונאים יורד והודעות אחרות משמעותיות לעיתונות מקבלות פחות תשומת לב.

"הודעה לעיתונות היא הדרך המהירה ביותר לקבל פרסום חינם", אמר העיתונאי ג'ופרי ג'יימס. ואני אומר שההודעה לעיתונות הלא משמעותית היא הדרך היעילה ביותר לבזבז לכם את הזמן הן כמנהלי או כסמנכ"לי שיווק והן עבור משרד יחסי הציבור עימו אתם עובדים. חשבו על זה כך, בזבוז זמן מיותר בכתיבה ואישור הודעה סתמית לעיתונות עולה לארגון כולו ולדרגים הגבוהים ביותר בו, עשרות עד מאות אלפי שקלים, כאשר מדובר על חברה בע"מ. טיפול בהודעות לעיתונות מצד ארגונים גדולים משמעותו היא עלות שעת עבודה של חברי ההנהלה ועלות כזו גבוהה ככל שהארגון גדול יותר. הרי, גם המנכ"ל, סמנכ"לית השיווק והיועצת המשפטית של הארגון נדרשים יחד לאשר הודעה לעיתונות.

ללא כל ספק, כשיש חידושים מהותיים בארגון ויש להם השפעה מהותית על הכלל והציבור, ההודעה לעיתונות היא חשובה מאוד, יש להשקיע במסרים ולערוך אותה בצורה נכונה. אבל תחשבו כמה זמן מבזבזים משרדי יחסי ציבור כיום על הודעות לעיתונות שלא יהפכו לידיעה חדשותית באף כלי תקשורת? כמה הודעות לעיתונות מסווגות כספאם על ידי גופי התקשורת ויוצרות עבורם עומס גדול שמסיט את ההתמקדות שלהם בדברים החשובים? אוכל להעיד שמשיחות עם עיתונאים, כמות ההודעות לעיתונות רק גדלה משנה לשנה. מי שנפגעים מהמצב בסופו של דבר הם הארגונים: חברות, עמותות וגופים ממשלתיים או כל גוף או פוליטיקאי שלא יהיה.

99% זמן מושקע – 0% תועלת

אם יש מי שחושבים עדיין שטעות בידי אני ממליץ לכם לבצע עיון קצר במאגר ההודעות לעיתונות של אתר סקופר – הוא פומבי ופתוח לציבור הרחב. במאגר תוכלו למצוא הודעות לעיתונות שמעלים משרדי יחסי הציבור השונים. לא כל משרדי הציבור מעלים לשם את ההודעות שהפיצו לעיתונות, אך נמצא שם מדגם מייצג של כמה מאות הודעות לעיתונות שמאפשר לבצע מדגם אמין – עד כמה יעילה ההודעה לעיתונות. בדיקה קצרה וחיפוש בגוגל תחת "NEWS"  או "חדשות" חושפת בנקל נתונים מדהימים!! 99% מההודעות לעיתונות שיוצאות אל כלי התקשורת לא זוכות אפילו לאזכור אחד בתקשורת, ואני לא מדבר על ידיעה עיתונאית נפרדת על הנושא. 99% מההודעות גם לא זוכות לאזכור בתוך כתבה. הטענה של כל מי שמוציא הודעה גם שלא נכנסת היא שהוא רוצה רק להודיע לעיתונאים על משהו שקרה והם יזכרו את הארוע. בשורה התחתונה, 99% מהזמן המושקע על ידי כותבי ההודעות לעיתונות באשר הם – מביא ל-0% תועלת.

למי זה באמת צריך להיות אכפת? למנהל השיווק או למנהלי האסטרטגיה של החברה. אנשים אלה הם אמונים ופועלים במשותף עם איש יחסי הציבור. דרוש שינוי אסטרטגיה בשיטת העבודה, פחות ספאם ויותר מיקוד בדברים החשובים. כשיש כן הודעה חשובה על ארוע חשוב צריך להעצים אותו בדרכים נוספות ולא להפיץ את הארועים הלא חשובים שוב ושוב. אם לארגון אין יש בשורה ממש חשובה להגיד שהיא נוגעת לקהלים רחבים מאוד או קהלי נישה שיש להם אתר חדשותי ספציפי – ותרו על ההודעה לעיתונות. אכן, הארגון יטען תמיד שהבשורה שלו היא הכי חשובה ואוי למה לא מעוניינים לכתוב על זה. מנהל השיווק יראה באיש יחסי הציבור שלו כזה שנכשל ולא הצליח להביא לו תועלת.

החליפו את ההודעה בסיפור

מה האלטרנטיבה שלכם כמנהלי שיווק? נסו להשתמש בסיפור כדי להציג את החידוש בתוך הארגון וכך תוכלו לברר באופן מאוד מדויק, האם כלי תקשורת מרכזי מעוניין בסיפור. עזרו לאיש יחסי הציבור לספר את הסיפור בצורה מעניינת, ככל שהוא חיצוני לחברה תצרכו לחשוב כדי לסייע לו לעורר את העניין, "סיפור" מעניין הרבה יותר מ"הודעה". ברור, שזו לא הדרך עבור ארועים מהותיים בהיסטוריה של חברה, אלא עבור ארועים שיש בגינם ספק – להטיל ספק בהודעה המשעממת לעיתונות. היתרון בשיטת "הסיפור" הוא שהפנייה הספציפית לגוף התקשורת תוכל לייצר וודאות גבוהה יותר ומענה ספציפי להצעה שלנו, במקום להמר על הפצת הודעה לכולם כשאין לנו כל יכולת לקבל עליה פידבק ללא קריאה פרטנית לתגובה.

אל תתפלאו, גם גופי התקשורת משוועים בליבם לקבל סיפורים רלוונטיים ושמשרדי יחסי הציבור ויועצי התקשורת יפסיקו להשתמש בהודעות לעיתונות כספאם. אז למי פונים מיד לכולם? לא בהכרח, לגוף התקשורת שיראה יותר עניין באופי הסיפור שלנו. שינוי גישה יכול לסייע לכל התעשייה שתוכל לקבל מענה ליותר פניות רלוונטיות לגופי התקשורת.

אז איך כן להפיק את המקסימום מהחדשות בארגון ובצורה יעילה ונכונה?

אין זה אומר שצריך בכלל לוותר על הניסיון, אלא צריך לקדם אותו בדרך אחרת, שונה שמתאימה לשינויים בעולם התקשורת. ההתלבטות הכי משמעותית מתרחשת כאשר הארגון חפץ בידיעה עיתונאית על אירוע משמעותי וחשוב עבורו, אך מתלבט כיצד לנהוג. ברור כי יש לבחון כל מקרה לגופו. אך כדי להבין האם הידיעה והתוכן כלל מעניין את התקשורת, תוכלו תמיד להשתמש בכלי "הסיפור" או ה-PITCH. אכן, לעתים מדובר בעסקאות סודיות, או דברים שכלל לא ניתן לדבר עליהם לפני. מצב כזה שמדבר על משהו סודי ומהותי וקשה מאוד לשתף אותו בחשש גדול, הוא כנראה מספיק חשוב ומעניין – הנה, הצלחנו במרבית המקרים לחסוך את ההתלבטות.

לספר את הסיפור – הצפת העיתונאים במידע ובשיחות טלפון יוצרת מצב שבו המייל הפך לכלי הנוח ביותר להתקשרות עימם. העובדה הזו מקנה יתרון ליכולת ביטוי בכתב על פני יכולת הביטוי הוורבאלית. הקושי הוא איך לספר את הסיפור בצורה מעניינת בהנחה שהוא באמת מעניין. הדרך לעשות את זה היא לא להתמקד בלקוח ובמסר שיש לו להעביר, אלא לנסות לחשוב בצורה אובייקטיבית האם אתם בעצמכם הייתם רוצים לקרוא את הכתבה שאתם מציעים אלו הייתה מתפרסמת בכלי התקשורת? אם אתם בטוחים שהתשובה היא כן נסו לבדוק עם עמיתים במשרד או עם אדם חיצוני שלא קשור לעניין.

לחקור במה אנשים התעניינו – האזור החשוב ביותר בכל אתר חדשות הוא אזור "הכתבות הנקראות ביותר". הוא יכול ללמד מעבר למה שאקטואלי ובשיח המרכזי גם מה גרם לאנשים להתעניין וגם מלמד אותנו על הסיסמאות שבהם אפשר להציג את הסיפור שלנו.

הבנת הפרטים לעומק הנושא – תחקור של הלקוחות ובחירת המידע שישרת אותו כלפי חוץ. הרבה יותר לתחקר את הלקוחות שלו כדי שיצליח באמת להרוויח מהיתרון שיש בישיבה מחוץ לארגון אך עדיין להיכנס לתוכו בזמן הנכון כדי לשאוב את המידע הנכון שיהיה נחוץ לעיתונות – ובזמן.

מהירות תגובה – ההודעה לעיתונות מתה, אבל ההודעה הרלוונטית לעיתונות, ברגע ההתרחשות, היא ההזדמנות הטובה ביותר שלכם. התרחשה מתקפת סייבר בשישי בלילה? המועד הכי מאוחר שבו תגיבו עליה הוא ביום שבת בשעה 10:00. כשיש ארוע מהותי בתחום הסיקור העיתונאי מחויב לדווח על החדשות ומוטב שהמומחים שלכם יהיו שם כדי לספק להם תובנות.

הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה במשרד יחסי הציבור אייטם מדיה

 

הוספת תגובה

השארת תגובה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: LEAP // עטרה בילר

פורסם

ב-

"שמע, הכל קורץ לי. זו בדיוק הבעיה" אומרת לנו הפרזנטורית של LEAP – כלי חכם לבחירת מסלול לימודים וקריירה. והיא ממשיכה עם מונולוג ששמענו והשמענו אינספור פעמים: "בהתחלה אמרתי לעצמי נירשם לתואר, דירת שותפים, הנחות סטודנט, פאנג'ויה…" אבל היא לא מצליחה "להסגר על – איזה תואר". "מה אני רוצה לשרוף עכשיו שלש שנים מהחיים כמו חברה שלי שירי שלמדה משפטים ועד היום ממלצרת באיזה בר פח?" המצלמה עושה זום אאוט ואנחנו רואים שחברתה לספסל לא מרוצה מהביטוי "בר פח".

"אוקי. בר מסעדה" מתקנת את עצמה הגיבורה שלנו.

בקיצור, מסכמת את המונולוג הגיבורה על הספסל, 'את לא יודעת'.

והכותרת אומרת לנו – כמה זמן עוד תתלבטו לגבי העתיד שלכם?

גֵג הסיום מראה את הפרזנטורית מתבוננת באפליקציית LEAP שמסייעת בבחירה נבונה של לימודים וקריירה והיא שואלת בציניות – נו באמת, עכשיו באים?

וכמובן מה שמציל את הקליפ מלהיות קלישאה הוא עצם העובדה שהמגישה היא אישה מאד מבוגרת, חרושת קמטים. במקום להציג אדם צעיר שמתלבט בזמן אמתי לגבי עתידו המקצועי וההשכלתי, אנחנו עדים לאדם מבוגר שכנראה 'נתקע' על אותו ספסל עם אותה התלבטות בלתי פתירה משהו כמו 40 – 50 שנה. הדמיון מפליג לעידני עידנים של התלבטות לגבי 'מה ארצה להיות כשאהיה גדולה', התלבטות שהתחילה כשהדוברת הייתה נערה בת 17, המשיכה אל תוך שנות העשרים, השלושים, הארבעים, החמישים, הששים, השבעים וכנראה השמונים של חייה. והיא עוד שם, באותו מקום, מתפתה אך חוששת, רוצה אך פוחדת, שוקלת ושוקלת מנגד.

בעיני קורע מצחוק ומדויק להחריד.

ומעבר להגזמה הנכונה שאומרת לנו – אם לא תקבלו החלטה חכמה תמשיכו להתלבט לנצח, ולשם כך קיימת האפליקציה LEAP ששיש לה גם שם קולע – אני חייבת להגיד שרווח לי שסופסוף לא צריך להשתמש בילדים כדי לדבר על שירותים של גדולים. מותר להיות מקורי ולהשתמש בשחקן קשיש כדי להדגים שירות לאנשים צעירים.

אהבתי ואפילו התלהבתי. ומה יהיה הלאה? כולי סקרנות.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

מיזוג טאבולה ואאוטבריאן: מסע אישי במנהרת הזמן // טל ספיבק

פורסם

ב-

אי שם בשנת 2002 הוצבתי ביחידה צבאית 'סופר סודית' (לכאורה) בחיל הקשר, כטכנאי מערכות מחשוב. היחידה ישבה בקומת הקרקע בבניין בן שלוש קומות. בקומה התחתונה ישבו ה'חנונים' (במרתף) ועל הדלת בסוף המסדרון היה רשום "סוף העולם שמאלה".

אחד האנשים שישבו באותה המחלקה היה אדם סינגולדה.

אדם תמיד היה מגיע ב'סטייל' מגניב (עד כמה שמדי צבא מאפשרים את זה), אנרגיות חיוביות, פסקול אישי (צועד ותוך כדי מחשבות מתופף ומוחא כפיים) ומאזדה מיאטה (MX5) בחניה הקרובה לבסיס.

הייתי מספר לכם מה בדיוק עשינו שם, אבל גם ככה אף אחד לא ממש יבין מה זה אומר (וזה גם לא ממש מעניין)…

סביב 2005 כל אחד הלך לדרכו. בפעם הבאה בה נפגשנו, באזור 2008 במשרדים של חברת טאבולה בניו יורק (אם אני לא טועה אלו היו המשרדים הראשונים), גיליתי שבזמן שאני מכרתי פלאפונים (והייתי מאוד טוב בזה)! אדם המציא לו חברה… ישבנו, פטפנו, אדם הסביר לי מה הוא עושה, לאן הדבר הזה הולך ודיבר על תחום הוידיאו, ואני הנהנתי כאילו אני מבין.

מדלגים כמה שנים קדימה, לכיוון 2013/4. טאבולה כבר הפכה ל'שם דבר' בתעשייה / עולם הפרסום, הפנים של סינגולדה כבר נמצאות במגוון מדיות עולמיות שאפשר רק לחלום עליהן, אני באותן שנים עובד ב"מרכז הבנייה הישראלי" ומחליט להזמין את אדם לדבר בועידות הנדל"ן הגדולה בישראל בתחום הנדל"ן "עיר הנדל"ן" הוא (כמובן 😉) באיזה 'חור' אחר בעולם בדיוק בזמן שהועידה מתקיימת ולא יכול להגיע. (בדיעבד טוב שהוא לא יכול היה להגיע כי במקומו הצלחתי לסחוף את ההמנכ"לית החדשה של פייסבוק ישראל עדי סופר – תאני 😊).

 

זזים עוד קצת קדימה בזמן לכיון 2014/5. מגיע אלי לפגישה אילן צינמן מחברת 'אאוטבריין', מספר לי על החברה, על השוק, על העולם שלהם ואומר לי שהיה רוצה לדבר על במת האירוע באילת ולהציג קייסים של חברות נדל"ן שעשו שימוש בפלטפורמה.

מי מכם שמכיר את אילן, קל מאוד להתחבר אליו, וזו בדיוק הסיבה שאמרתי לו "לא" 🙁 (אל דאגה, שנה אחרי הוא הציג).

 

אני חושב שבשנים האחרונות הכרתי עשרות עובדים של טאבולה ואאוטבריין. עכשיו, כאשר אני כותב, אני מבין למה החיבור של השניים כל כך טבעי והגיוני. העובדים של שני הארגונים פשוט אנשים חיוביים שכיף להיות איתם ולהכיר אותם, ובדרך כלל, כשהעובדים של הארגון הם כאלו – ניתן להסיק שה – DNA של הארגונים בנוי בצורה מעולה, שמאפשרת מיזוג כל כך נכון, כמו שכתב סינגולדה בבלוג של טאבולה.

אם לא קראתם אז להלן חלק מדבריו:

"למה מיזוג?

המיזוג עם אאוטבריין נותן לנו סיכוי טוב יותר לתת פייט מול פייסבוק, גוגל ואמזון ולמשוך יותר מפרסמים לרשת, תוך מתן הזדמנות להגיע לכמעט 2 מיליארד אנשים בכל חודש.

כיום מפרסמים אצלנו עשרות אלפי לקוחות, בעוד לגוגל ולפייסבוק יש יחד למעלה מ -10 מיליון מפרסמים, והם מייצרים יחד הכנסות של כ -200 מיליארד דולר. אנחנו, לאחר המיזוג, נניב כ -2 מיליארד דולר.

לפנינו המון עבודה, אך יחד אנו בעמדה טובה יותר להתמודד מולם, ואם נצליח, כולם ינצחו.

למה עכשיו?

התזמון לא יכול היה להיות רלוונטי יותר. אני מרגיש שהעולם פגיע בעקבות ההתחזקות של פייסבוק וגוגל.

📍 המפרסמים רוצים בחירה, יותר שקיפות ופחות תלות.

📍 המשתמשים חושבים על פרטיות, ולא רק עורכי הדין.

📍 בעלי האתרים רוצים ליצור קשרים נאמנים עם משתמשים, להפיק תועלת מהצמיחה ולמצוא דרכים חדשות לייצר הכנסות.

למה ביחד?

כדי לקבל סיכוי אמיתי ולממש את החזון המשותף שלנו – להילחם בדאופול, לחדש מהר יותר ולתמוך במפרסמים ובעלי אתרים בהישרדות ושיגשוג, נתקדם כאחד ונתמקד בצמיחה.

מטרתנו היא להאיץ את החדשנות בכל קווי המוצרים, ולספק פתרונות טובים יותר לכל השותפים והלקוחות שלנו".

 

מאחל לשתי החברות הישראליות הנפלאות האלו לצמוח יחד ולתת בראש 😉

 

טל ספיבק

 

המשך קריאה

ארגז כלים לתוכניות עבודה

תש״פרו מיקוד: 10 מחשבות למנהל השיווק לשנה החדשה // קרן נהיר

פורסם

ב-

לקראת השנה החדשה ובסימן הימים שבהם עלינו לסכם את העשייה שלנו בשנה החולפת, ביקשנו מקרן נהיר, ממנהלי קהילת השיווק, לשעבר סמנכ״לית השיווק של אדידס ואופל ישראל וכיום יועצת שיווק, למקד את השאלות לשנה החדשה שעל כל מנהל שיווק לשאול עצמו. לפניכם 10 מחשבות לשנה החדשה לאנשי השיווק: 

1. האם אני מעודכן מקצועית?

לא משנה איך נראה המבנה הארגוני אצלכם והאם יש פונקציות דיגיטללצידכםאת הטרמינולוגיה והפלטפורמות הדיגיטליות אתם פשוטחייבים להכיר.

מולכם יש צרכן אחד, שמקיפים אותו אמצעי שיווק ב– 360 מעלות ומנהלהשיווק צריך להכיר את כולם.

2. האם אני מכיר את השוק שאני פועל בו?

לזרוק מספרים מאומניבוסים לא נחשב להכיר את השוק.

לדרוך ברגליים אצל המתחרים שלכם ולהכיר את העשייה השוטפת שלהםנחשב.

3. האם אני שם את הצרכן במרכז העשייה שלי?

אילוצים ארגוניים, אילוצי זמן וכסף, דעות או העדפות אישיותכל אלהפשוט לא רלוונטיים כשאנחנו פונים אל הצרכנים שלנו.

בכל רגע נתון, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהו הערך שאנחנו נותניםלצרכן והאם אנחנו פונים אליו באופן שבו הוא מצפה לשמוע מאיתנו.  

4. האם יש לי את הכלים כדי לאסוף דאטה על הצרכן שלי וההעדפות שלו?  ואם אני משתמש בכלי איסוף מידעהאם הם מספקים לי את התובנות כדי שאוכל לשרת את הצרכן שלי טוב יותר?
5. האם אני מחובר לליבה העסקית של הארגון?

האם אני מכיר את המוצר לעומק, יודע מהם היעדים העסקיים של הארגוןואני חלק מהצוות שמגדיר אותם ומוביל את האסטרטגיה הארגונית?  אם אין יעד ברור, כנראה שלא נגיע אליו.

6. מהו המיצוב הארגוני של מחלקת השיווק?

האם השיווק נתפס כהוצאה או כהשקעה? האם השיווק מעביר ידע לשאר המחלקות? אם השיווק לא נתפס כהשקעה וכגוף בעל הידע, זה הזמן לעבוד על מיתוג פנימי.

7. מתי עשיתי בדק בית לסוכנויות שאני עובד מולן?

סוף שנה קלנדרית הוא זמן טוב לנער את האבק מההסכמים והחוזים ולוודא שאתם מקבלים שירות ברמה התואמת למחיר שאתם משלמים.

8. האם אני עובד באופן מסודר?

האם בכל רגע נתון אני יודע כמה תקציב נשאר לי עד סוף השנה וכמהמשימות פתוחות יש לי עד ההשקה? האם השוטף מנהל אותי אוהאם אני מנהל את העשייה?

דוחות תקציב וגאנטים הם החלק הפחות זוהר בעשייה, אבל מקילים מאוד על השליטה.

9. יצירתיות וחדשנותהאם אני משאיר לעצמי זמן בשוטף כדי לחשוב על הדבר הבא.
10. האם אני נמצא בארגון שיעצים אותי וייתן לי את ארגז הכלים והתובנות שיהפכו אותי יום אחד למנהל השיווק הבא? אם לא, שנה חדשה היא תמיד הזדמנות טובה להסתכל קדימה. גמר חתימה טובה לכל אנשי השיווק המצייצים.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

שבעה דברים שלמדתי כמנהל שיווק ועשיתי בחתונה שלי // תמיר זוהר

פורסם

ב-

מיד לאחר שהצעתי נישואין לאשתי הטרייה כיום, פלג, היה ברור שהיא כמי שעובדת ועבדה בעולם הפקת וניהול האירועים תתכנן את האירוע שלנו מתחילתו ועד סופו. "אני לא מתכוון להתערב!", חזרתי שוב ושוב בפניה, "אני רק אייעץ מדי פעם". אז הנה מאמי, כהוכחה לחוסר המעורבות שלי בתכנון החתונה, כתבה באורך 850 מילים, עם כל הייעוץ הלא מחייב שהענקתי במהלך שלושת החודשים שקדמו לחתונה. אוקיי, כן, יכול להיות שקצת התערבתי.

השיעור הראשון: בנה מסע לקוח/אורח

בנאום שהעניק ג'ף בזוס בשנת 2003, הגיח לחיינו הציטוט המפורסם שלו שפותח כל הרצאה כיום על חווית לקוח – "אנחנו רואים בלקוחות שלנו כמוזמנים למסיבה אחת גדולה, שאנחנו המארחים שלה. העבודה היומיומית שלנו היא להפוך כל היבט חשוב של חווית הלקוחות למעט יותר טוב". והנה, כך קרה, שבמעמד החתונה, אפשר ליישם ליטרלי את מילותיו של בזוס. עם תחילת תכנון החתונה, כתבנו לנו על דף קטן את כל נקודות המפגש האפשריות שלנו עם האורחים – תמונת ה-Save the Date המפורסמת, דרך ההזמנה הרשמית, הודעות הסמס שבאות בעקבותיה (אישור הגעה ותזכורת ביום החתונה) וכן הודעת הסמס שבסיום האירוע. כל זאת מבלי להיכנס לנקודת המפגש המרכזית שנגזרת לאינספור נקודות מפגש קטנות – האירוע עצמו. כעת, אחרי שרשמנו את כל הנקודות, ניסינו להתמקד בכל נקודה ונקודה ולנסות לשפר נקודות שסברנו שאפשר למקסם ובעזרתן להבטיח מסע אורח טוב ונעים יותר.

כך לדוגמה, הודעת "תודה שבאתם" שהייתה אמורה להישלח בסיום האירוע, הרגישה לנו קרה וטכנית מדי. אי אפשר באמת לסכם חתונה ולהודות לאורחים ב-130 תווים, מבלי להיגרר למילים ריקות וקצרות. במקרה הזה, הודעת הסמס הפכה מהודעת תודה גנרית להודעת קליק בייט בסגנון "צפו עכשיו בתמונות שצולמו באירוע ובברכה שלנו אליכם". לחיצה על הקישור שהופיע בהודעה, העבירה את האורחים שלנו אל דף נחיתה שבנינו ובו הטמענו סרטון קצר, שאיפשר לנו להודות לאורחים מקרב ליבנו, בצורה חמה ונעימה יותר. דף הנחיתה אפשר לנו גם להנגיש תוכן נוסף שיצרנו באירוע עצמו ולפני האירוע (ארחיב בהמשך) והיה חלק ממסע האורח אותו בנינו.

השיעור השני: אתר את הבעיות ומצא להן פתרון יצירתי

החופה היוותה את אחד האתגרים הראשון שעמדו לפתחתנו. היה ברור מהרגע הראשון שמתוך כבוד למשפחותינו נרצה לקיים חופה דתית, אך מהצד השני היה ברור שנרצה לתבל את החופה, הארוכה בין כה וכה, בטקסטים שלנו שיספרו קצת יותר על מי אנחנו, איך הכרנו, מה מייחד אותנו כזוג, מה אנחנו מבטיחים זה לזאת, מהם הנדרים שלנו ובקיצור – אכילת ראש מצטברת ומעייפת של 40 דקות. הפיתרון שהציעו לנו מסביב היה "או שתעשו חופה דתית או שתעשו חופה אזרחית". אנחנו הצענו – גם וגם. חופה דתית רומנטית ואינטימית בשקיעה רק עם המשפחה הקרובה וכעבור שעתיים כשכל האורחים כבר הגיעו – טקס חברים, מצחיק ומרגש. מופע שהוא רק שלנו שהוא לא חופה ושלא מתיימר להיות חופה. פתאום הבעיה שלשמה התכנסו הפכה לקונספט סינרגטי וייחודי שרק מעצים את האירוע שלנו. כל מה שזה דרש מאיתנו זה יצירתיות.

השיעור השלישי: צור שפה מיתוגית

בחודשים שקודמים לאירוע וכן באירוע עצמו נחשפים המוזמנים למספר רב של אלמנטים מעוצבים – הזמנות, תפריטי אוכל על השולחנות / תפריטי מזנונים, תפריטי אלכוהול, מגנטים והרשימה עוד ארוכה. עיצוב כל אלמנט בנפרד, מבלי מחשבה על שאר האלמנטים, יוצר עבודה מיותרת ולא משתלמת, ושלא נדבר על הדיונים והוויכוחים על כל אלמנט ואלמנט. בקיצור – חבל על הזמן וזה גם מכוער. בניית שפה עיצובית, איפשרה לנו כזוג לשבת פעם אחת בלבד, לגבש קונספט עיצובי ששנינו אוהבים ולצאת איתו לדרך.

השיעור הרביעי: התוכן הוא המלך

אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד יכול להיות יוצר ומפיק תוכן. סל הכלים המוצע ברשת ליצירת תוכן הוא רחב, כך שאין שום סיבה שלא להתחיל ליצור תוכן ממש בחתונה שלכם. במקרה שלנו, ביקשנו לייצר תוכן עבור שתי נקודות מפגש במסע האורח שלנו, שקודמות לאירוע עצמו. האחת, תמונת "SAVE THE DATE" המפורסמת והדביקה, שהוחלפה בסרטון קצר בין דקה אותו העלנו ליוטיוב והפצנו בקבוצות הוואטסאפ. השנייה, הודעת התזכורת שנשלחת ביום האירוע. בהודעה זאת משלבים בשנים האחרונות, קישור ל-WAZE כדי למנוע טרטורים מיותרים בהגעה למקום, אבל מה עם חווית הנסיעה עצמה? לשם כך בנינו פלייליסט בספוטיפיי עם שירים שאנחנו אוהבים שיכניסו את האורחים לאווירה, ינעימו להם את הדרך וישכיחו מהם במעט את הפקקים. הסיפור האחרון עם הפקקים קצת פחות הצליח.

השיעור החמישי: חבר בין הפיזי לדיגי

העולם הפיזי והעולם הדיגיטלי מתחברים לנגד עינינו בכל פינה ויוצרים יחד עולם חדש מהיר ונוח יותר. אלוהי הפיזי-הדיגי נמצא בפרטים הקטנים, למשל בצילום המגנטים הידוע. לאורך כל החתונה שלנו לא נשמעה ולו פעם אחת צעקת "צלם! צלם!" אל עבר צעיר תשוש שמקבל סחרחורת ברחבה. במקומו, הצבנו את עמדת המגנטים וה-GIFים של חברת TAG BOX בחלל מיוחד שעיצבנו בסמוך לבר. האורחים הוזמנו לצלם את עצמם, לבחור את התמונות שהם הכי אוהבים ולהדפיס מהם מגנט ישירות או לשלוח לנייד. כל מי שאוהב להמתין חצי שעה כדי לקבל מגנט תלוי על חבל עם תמונה שלו מפהק, מאוד התאכזב מהעמדה.

השיעור השישי: חתור לשיתופי פעולה

אולמות האירועים מציעים לרוב עמדת אפטר פארטי שכוללת המבורגרים וצ'יפס תוצרת בית. על פניו פתרון נוח ויעיל לכל זוג שמעוניין להשתלט על המאנצ' הלילי של האורחים. אלא שאצלנו עמדת הבורגרים של האולם הוחלפה בעמדת "ברגר קינג" ממותגת כהלכתה – כמעט 100 המבורגרים, 8 טון צ'יפס ועשרות רטבים שחיכו לאורחים. למה בכלל להחליף בורגר בבורגר? יתכן שאפילו לא מעט מהאורחים היו מעדיפים את טעם הקציצות שהיה מציע האולם. כי במבחן התוצאה העמדה חוסלה תוך חמש דקות שהיא משאירה אבק לעמדות האוכל האחרות שהיו במהלך האירוע. הכוח שיש למותג ברגר קינג הקפיץ את האורחים מהרחבה הישר לעמדה. שיתוף פעולה קטן ששדרג חוויה שבמקור הייתה צריכה להיות רגילה לגמרי.

השיעור השביעי: RTM זה החיים

חתונה יום לפני בחירות. תכלס, למי אכפת מכל שאר הדברים שלמדתי?! 😊

 

 

 

**צילום: אסף ספקטור**

 

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA