עטרה בילר מנתחת: ויצו – "זו לא חפירה זו נורה אדומה"

אלימות פיזית היא מקרה בודד בתוך שפע של סוגי אלימות – היא קשה לא פחות אבל "מתחפשת" לחביבות ולכן קשה לזהות אותה.
הכי קשה לזיהוי היא אלימות שמתחזה לדאגה ואהבה. היא מתעתעת כמו הונאת רשת או כמו פייק ניוז. קשה להבחין בה ולקלף את המעטפת מהמהות הפוגענית.
זו גם הסיבה שחלק גדול מאתנו חי את חייו כקורבנות אלימות בלי להכיר בכך.

זוגיות שיש בה אלימות המסתתרת מאחורי פאסון של דאגה או אכפתיות יכולה להימשך חיים שלמים.

לא זו בלבד, הקורבן עשוי לשקר לעצמו כל חייו, בלי לראות את הקונפליקט בו הוא חי.

אנשים נשלטים בידי פחד מבלי שהם מודעים לכך. נדמה להם שדואגים להם וזו גם המוטיבציה להישאר במערכת הרעילה. זו גם המלכודת. כי רע להם והם מספרים לעצמם שטוב להם. שדואגים להם. הם ואפילו אפילו מרגישים אשמים שה׳חפירה׳ של בן הזוג מכבידה עליהם.

כי זה לא יפה להתעצבן כשמישהו חושב עליך, שומר עליך, מגיב לך…

הקמפיין החדש של ויצו שקורא להיחלץ מהמלכודת המטעה מתאר את הדבש ואת העוקץ.
כולנו רוצים ״עד״ בחיינו, שיאפשר לנו להרגיש לא לבד, שמישהו רואה אותנו, ושאכפת לו מאיתנו.

הגבול בין תמיכה ונוכחות – לבין הטרדה תוקפנית הוא גבול שברירי.

המעבר מדאגה לשלומנו לבין מעקב חשדני אחרינו לפעמים נחווה כ׳ליניארי׳. חלק. למעשה מדובר בקפיצת מדרגה בין דבר להיפוכו. דאגה וחשדנות הם דבר והיפוכו אבל לפעמים קשה להבחין ברגע ההוא שהדאגה לנו הסתיימה והפכה לפראנואידיות. מאכפתיות לחרדתיות פתולוגית שבולשת אחרינו, מנטרת אותנו וכובלת אותנו באזיקים סמויים.

האם מדובר תמיד ב״שיגעון בשניים״ – עקרון על פיו יש לנו צורך להיות מוטרדים ולכן מצאנו מטריד הולם? האם כל מערכות היחסים הרעילות מורכבות מאדם שזקוק לשליטה חולנית ואחר שזקוק להישלט בצורה דומה?

ממעוף הציפור – התשובה היא אולי. אבל לא כולם כאלה. ויצו רואה את אלה שלא בוחרים להיכלא באלימות סמויה ומחפשים את הרשות להשתחרר ממנה. ויצו משרטטת בדיוק מירבי את האמירות הדו משמעיות שמושמעות באורח יומיומי באותן מערכות יחסים, וחושפת בכך את הסב טקסט. שהוא טוקסי ופוגעני אבל נשמע חמדמד.

מה יותר נחמד מגבר שבוחר ביחד עם בת זוגו את האאוטפיט? אבל כשזה משרת את אימת החשדנות הפתולוגית שלו – זה פחות נחמד. זה אור אדום. וגבר שרוצה לדעת היכן בת הזוג שלו – נכון שזה מרגיע ? נכון שזה אפילו סקסי לדעת שיש שומר עירני בזוגיות? אז זהו שהדילוג משם ל״סטוקר״ (stalker) שעוקב אחריי הוא דילוג של מה בכך. ויצו יודעת את זה וחושפת את זה. זה לא דילוג וזה לא ׳מעבר טבעי׳. זה אור אדום.

וכמובן שישנה אותה אישה שמחטטת בנייד של הגבר או בפרופיל הרשת שלו כדי לזהות עוקבות. ועוד ועוד דוגמאות של חברות שאולי התחילה טוב אבל ירדה מהפסים הסבירים והיא דוהרת במדרון מחוספס ומסוכן.

ויצו מבקשת לעצור את האלימות כשהיא עוד מנטלית. לפני שהיא הופכת לפיזית. ובעצם גם אם לא תהפוך לפיזית – מדובר במפגע חברתי משמעותי שצריך לעקור מהשורש.

אני אוהבת את קמפיין הציטוטים האמיתיים של ויצו, המלווה גם בג׳ינגל (מותר להשתמש במילה הזו?) שמשמיע בדיוק את מה שרובנו מכירים – בן זוג לכאורה דואג אך למעשה שולט, מדכא ומפחיד בעיקר.

האור האדום הזה צריך להדליק עוד ועוד נורות אדומות. כי הן כבויות ויש פה דרך לעשות כדי להוביל שינוי.

עטרה בילר היא אסטרטגית מיתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק. עטרה מייצרת אסטרטגיות מותג ומהלכי מיתוג ותקשורת שיווקית שפוגשים את ההזדמנות הכי משמעותית בשוק ומייצרים, לכן, את התוצאות העסקיות האופטימליות עבור הלקוח.
עטרה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן והייתה בעברה יועצת ארגונית על פי שיטת Tavistock הבריטית.