הבעיה המרכזית של סיילספורס זה שנדמה לנו ששמענו את זה פעם אבל לא באמת. רק שפעם זה היה Manpower ובמובנים מסוימים זו אותה מילה. כוח אדם/ כוח מכירה. וכמובן שלעבוד במאנפאוור לא היה כבוד כזה גדול כי בזמנו כשהמזכירה או המקלידה (היו עבודות כאלו) הייתה חולה היו ״מזמינים מאנפאוור״. כוח עבודה זמני ומוגדר כצווארון כחול. ולמרות שפה ושם היה צווארון לבן, הדימוי נפגע.
סיילספורס זה לגמרי לגמרי משהו אחר אבל השם Salesforce לא בדיוק מעיר אותנו מהאדישות.
אז סיילספורס זה בכלל חברת הייטק בינלאומית. היא פלטפורמה מבוססת ענן ששואפת לחבר בין חברות ללקוחותיהן ולבנות מישור משותף שימקסם וישביח את הביצועים שלהן, וכן את מערך היחסים המורכבים בין ביזנס לקהלי המטרה.
אז אם לא נרדמתם עד כה, חשוב לציין שמאד מאד קשה להסביר במשפט פשוט ובעיקר בגובה העיניים מה עושות חברות היי טק שמציעות שירותי תשתית עסקיים לחברות אחרות.
מצד אחד לכל אחת יש את המקום ואת התרומה הייחודית שלה אבל מהצד האחר – מעט מאד אנשי מקצוע מבינים בזה, מבדילים בין הצעת ערך זו לאחרת ובעיקר – מסוגלים לבחור ולקבל החלטות.
במלה פשוטה עוד יותר – הרבה חברות ענן סובלות מתת מיתוג. הסיבות והתירוצים רבים אבל הנה לשם כך התכנסנו.
הפרסומת הנוכחית מצלמת את סיילספורס לא מהפן העסקי שלה אלא מנקודת מבט של מי שעובד בה.
קרוב לוודאי שככה מצליחה החברה להרוג 2 ציפורים במכה אחת. גם לפנות לשוק מחפשי העבודה שהפך חם מאז היציאה מהסגרים, וגם להעביר מסרים שממנפים את המותג וממקמים אותו בתודעה.
אז למרות שהסיבה למהלך הנוכחי הוא לגייס עובדים, הוא פועל גם לטובת צריבת המותג בקרב המילייה העסקי.
הנרטיב של סיילספורס מתוחכם כי הוא לכאורה יורה לעצמו ברגל כדי למשוך תשומת לב ולהפוך את הקערה על פיה.
הנחת יסוד הברור והוודאית היא שלא מכירים את השם הזה וגם לא מאמינים שהוא משובח ואיכותי.
שני, גיבורת הקליפ, המשוחקת בכישרון רב בידי גאיה באר גורביץ׳, היא אחת שיש לה הכל – חברים שאוהבים אותה, משפחה שמעריצה אותה וחבר מושלם (עושה לה בייביליס – שיא השיאים). לצד כל אלה יש לה את העבודה המושלמת – סיילספורס. אז קודם כל ישנה הצהרה ברורה ששמה את סיילספורס לצד כל הדברים הנחשבים והנחשקים בחיינו. שנית, השטיח נשמט כאשר הקליפ עושה דרמה לא קטנה מזה שאף אחד לא מכיר את השם סיילספורס, ובשל כך שני, הגיבורה, מתחילה לאבד גובה בקרב המעגלים שרק לפני רגע הוכרזו כתומכים ומעריצים.
שני המסכנה בסכנת נידוי על ידי כל מי שמחזיק ממנה. מה יקרה?
הפער בין מוצלחוּת החברה לבין הקטסטרופה ששני עוברת בפרסומת – מאפשר לצופים לחרוט את השם ׳סיילספורס׳ בזיכרונם הרגשי כאלמנט איכותי, משמעותי שהם חייבים להכיר ויתכן שהם חייבים לרצות לעבוד בו.
רוב הסרטון אנחנו מקבלים את שני שמנסה לשכנע את הספקנים בסגולותיה של סיילספורס, ובמקום שזה יהפוך לרשימת יתרונות משעממת, החברים, המשפחה והחבר לועגים לה כשלמעשה הם חוזרים ומשננים את מה שהיא אמרה, רק בבוז וסרקזם. החבר חושד בה שהיא בוגדת, ההורים התייאשו ממנה והחברים חושבים שהיא ממציאה והוזה. כל זה משרת את הדקות הלא כל כך קצרות שאנחנו מקבלים סאטירה טובה, מנוסחת היטב ומשוחקת לעילא וכזו שמשננת את יתרונות המותג.
סיילספורס הופכת ממילה שלא היכרנו ל – fomo (fear of missing out) רציני. כי יש מקום שכדאי לעבוד בו ואנחנו לא שם.
יחסית לחברה מבוססת ענן שקשה להסביר בפשטות מה ולמה היא, אנחנו מקבלים באמצעות הקליפ הנוכחי עליית מדרגה משמעותית בתקשורתיות שלה עם הציבור הכללי. שתי ציפורים כבר אמרנו: אני מאמינה שסיילספורס הונחה על סדר היום הן של מנהלי IT בחברות והן בקרב האדם הפרטי שמחפש עבודה משמעותית בחברה בינלאומית.
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.
