אם יש דבר אחד שהוא יותר ישראלי מסודהסטרים – זו הפרסומת של סודהסטרים. אחרי שנים רבות של זיגזוגים באשר לנרטיב של הסיפולוקס המודרני, הלא הוא סודהסטרים, נמכרה החברה לפפסי בסכומים גדולים מנשוא, ומאותו מקום היא יכולה להרשות לעצמה לשחרר לאוויר העולם קליפ שאנן ומתנשא. כזה שלא ברור אם הוא מצטנע או מתפאר. בקיצור – ישראלי מאד.
https://www.youtube.com/watch?v=rXZm4sNPjv0
אבל חמש דקות קודם שוטטה סודהסטרים בשבילים הפתלתלים של הערכים והתועלות כתועה בחשכה. למשל – "שחררו את הבועות" – יתרון מאולץ והזוי – אפיין תקופה של פרסומות שהראו מה קורה לכל מיני בקבוקים במפעל כשבבית מכינים סודהסטרים. מתאמץ ועקיף להחריד:
וגם – הצעות ערך מהסוג של Soda Stream you home soda factory ולצידו – ""Soda Stream sparkling water fresh every day – שניהם קצת יותר מדי מובנים מאליהם ולא מבשרים את החדשות המסעירות שהמוצר המאוחר מביא עמו. וכשאני אומרת 'מאוחר' אני באמת מתכוונת לסיפולוקס המיתולוגי שעשה לנו סודה בימי קדם, ושהפך לקלישאה של מתנה לחתונה במערכונים של הגשש החיוור.
גם תחילתו של רעיון השמירה על הסביבה בהשראת משחקי הכס היה מיגע ומסורבל. מדובר בכמה קליפים. האחד – קליפ ארוך ומייגע ששוטף לנו את המוח נגד קניית סודה בבקבוקים חד פעמיים, בעוד שאפשר לשמור על "אימא אדמה" ולייצר סודה באמצעות סודהסטרים כמובן, שנחתם בסיסמא Mother Earth Approved:
https://www.youtube.com/watch?v=djObhf7JGGU
והקליפ השני – סרטון על שבט ה"הומושלפיינס" שסוחב בקבוקי סודה עם השחקנית מים ביאליק בתפקיד ארוך ומשעמם של אנתרופולוגית שמגלה שפעם פעם האדם הקדמון סחב שישיות סודה בבקבוקי פלסטיק, שנחתם בססמא – Soda Stream don't be a Homoschlepien:
לצד אלה אנחנו זוכרים את הקליפ הפרובוקטיבי עם סרקלט ג'והנסן שלא כל כך חשוב מה אומרים בו אלא יותר איך היא שותה אותו. עם קש והבעות שאינן משתמעות לשתי פנים:
אבל בואו נחזור לענייננו. הפרסומת של סודהסטרים שרצה בימים אלה מתרפקת על זרי הדפנה ומפגינה ניסיון נואש להיות צנועים באמצעות השיר של להקת כוורת "מדינה קטנה, מתחמקת מצרה". מצד שני, ולמרות המדינה הכה קטנה, מדגים הקליפ כיצד כבשה סודהסטרים את העולם – משאלה ישראלית נושנה. דויד של מיכלאנג'לו מוזג אותה, קוואלה אוסטרלי נצמד אליה, שער הניצחון בפריז נשען עליה, היא חלק בלתי נפרד מטוקיו ומהר רושמור עם פסלי ארבעת הנשיאים ששותים ממנה בשותף כמו ילדים במסיבת יום הולדת, היא מחזיקה את גשר הזהב, והגברת של פסל החירות מניפה אותה במקום את הלפיד שלה.
הקריין מודיע שמיליוני אנשים ב 46 מדינות הצטרפו למהפכה ושומרים על הסביבה. הסרט המגלומאני לכל הדעות מתחבא מאחורי שמירה על העולם. הקריין מודיע – בקבוק אחד של סודהסטרים חוסך אלפי בקבוקים חד פעמיים, ומצהיר "אנחנו גאים להצליח בעולם אבל עוד יותר – לשמור עליו". המשפט מתוחכם, אבל הקוסמופוליטיות מכבידה.
זה טוב לשרת בתפקיד של שמירה על העולם ועל הסביבה (יותר משחרור בועות או להפסיק להיות הומושלפיינס) אבל ה- show off הישראלי מביך אותי. ציני וצורם להצמיד בין עמודי התווך של היקום (=סודהסטרים) לבין המלים "מדינה קטנה מתחמקת מצרה – את הכתובת שלה לא תמצא כי היא שמורה בתוך קופסא, בעולם כל כך קשה להתבלט זה לא יפה נתחבא כאן ולנצח לא נצא…".
מדובר בהצמדה של ערכים שלא עולים בקנה אחד – אקזיט של הלייף יחד עם חמלה. הגשמת החלום הישראלי לכבוש את העולם יחד עם הצניעות החלוצית . מדינה קטנה ביישנית וישראלים שנרכשו בידי פפסי – מקזזים זה את זה וחושפים קושי להכיל גאווה ושמחה. מה לעשות – כאלה אנחנו. שוויצרים.
לסיכום: אני מקווה שסודהסטרים באמת תחליף את ששיות הפלסטיק ותציל בכך את חיות האוקיינוס ואת כדור הארץ. אני בעד. אבל תירגעו עם המיליוני אנשים והארבעים ושש מדינות בבקשה. אתם לא היחידים שהכפר הגלובאלי צורך.
