קודם כל השם. מתחת לאף כל חיינו ופתאום נפל האסימון. מקפל את האסטרטגיה שגורסת לא רק שבחיים לא מפסיקים ללמוד – אלא גם למה. התשובה ברורה – כי זה מה שנותן לנו משמעות ומשאיר אותנו על דרך המלך או בהשאלה – שומר שנמשיך קדימה.
וזה שאקדימה הוא חילוף אותיות אלגנטי של המילה אקדמיה זה שיחוק.
הנושא של life long learning תפס תאוצה בעשור האחרון שלא לומר בשנה האחרונה בעיקר בגלל המהפכות – הרביעית והחמישית וידן נטויה. בזמן כתיבת שורות אלו כבר מבעבעת המהפכה הבאה וקצב החדשנות רק יילך ויגבר.
אנשים לא יכולים להסתפק במה שלמדו בגיל עשרים כדי להיות חלק מהעולם ולכן הלימודים הפכו עבור האנושות מאירוע סטטי לשם קבלת תעודה או תואר – לאורח חיים. הרגל מתמשך. או כפי שזה נקרא life long learning – לימודים לאורך החיים.
הפלטפורמה הזו היתה קרויה עד לא מזמן לימודי המשך או לימודי תעודה או כל מיני שמות שהסבירו כי מדובר בלימודי העשרה ולא בלימודי תואר. ההפרדה בין תואר ללא תואר היא מסורתית וקשורה לרף קבלה לעבודה או לתארים מתקדמים. ישנה חשיבות לסיים דברים שהתחלנו כדי להבטיח שכיסינו את כל מה שקשור במקצוע אקדמי כלשהו. לדוגמה סטטיסטיקה בפסיכולוגיה וחוזק חומרים בהנדסה. אפשר לדבר על זה שעות אבל התכנסנו לא לשם זה אלא כדי להתייחס ללימודי ההמשך האלה שתמיד סבלו מסוג של נחיתות אל מול לימודי התואר. והנה, ׳אקדימה׳ מצליחה לבנות עבורם אל הטריטוריה הנכונה להם. במקום להתחרות במגרש של לימודי התואר עם דימוי – חסר, אפשר להוביל מגרש חדש – המגרש של אורח חיים ואם תרצו תרבות.
על פי אקדימה, אם יש בנו סקרנות, היא לעולם לא תדע שובע וטוב שכך. על פי אקדימה, אם יש בנו שאפתנות, צריך להאכיל אותה כל חייה. כי שאפתנות היא יצור תובעני באופן נצחי. וכמובן – אם יש לנו חלומות על קריירה חדשה – אין טעם לנסות להשתיק אותם. אקדימה רואה אותנו חסרי נחת מבחינת התיאבון שלנו לדעת יותר, לעצב את התבונה שלנו ולהיות מסוגלים לשגרר ולהשפיע עם הידע והכישורים שלנו. מה שאני אוהבת ב״אקדימה״ זה את השקפת העולם שלה, שניבטת מבעד למשחק ה״ארץ עיר״ שהיא משחקת איתנו. והשקפת העולם של אקדימה מקצה לכל אות – סוג של מוטיבציה ללמוד וללמוד עוד ולחזור ללמוד. מהבחינה הזו, זה לא משנה אם יש לנו תואר ראשון, שני או שלישי בדבר כזה או אחר, כי חיידק הלימודים הוא פה כדי להישאר ועלינו להודות בכך ולנהוג בהתאם. כלומר ללמוד.
זוהי אסטרטגיה נפלאה כי מאחורי הקלעים שלה יש אסופה של כל מיני קורסים, מסלולים כאלה ואחרים, ארוכים וקצרים, חד פעמיים ורב פעמיים, שהאוניברסיטה איגדה תחת קורת גג אחת, לא כי זה נוח לה (אולי זה כן…) אלא כי זה רלוונטי לנו. האנשים.
אסטרטגיות טובות יוצרות סיפורים טובים אותם בא לנו לקנות לפני שאנחנו קונים את ה׳מוצר׳. במקרה של אקדימה ה״כאב״ שהיא באה לפתור הוא ההישארות מאחור, בשולי החברה, בצילו של הידע תוך חווית תסכול ו FOMO. הפתרון שהיא מציעה הוא הישארות תמידית בזירה, במרכז העניינים וסדר היום. זה אטרקטיבי כי זה מדבר על חשק אנושי ולא על רשימת ההיצע שלרוב נשמעת כמו ״כדי להשלים הכנסה אנחנו ממחזרים הרצאות שכבר ניתנות בבוקר ל BA בערבים, לפנסיונרים״… אז זהו שבר אילן בוחרת להגדיר את זה מחדש ולפנות למניע אותנטי שפועם ברובנו ואין לו מענה אמיתי. עד הלום. כלומר עד אקדימה.
אני צופה קדימה לא רע לאקדימה, וימים יגידו. כלומר קדימה והלאה.
