הסדרה ל AIG עם אסי ואלברט לא חדשה. הם חמודים ומצחיקים אבל כשרון והצחקה לא תמיד מספיקים כדי לבנות מותג, במיוחד בתחום קשוח כמו ביטוח אלמטרי – תחום מוטה מחיר שלפעמים מי שחוזר אליך ראשון זוכה.
שימוש חוזר באותם פרזנטורים ובז׳אנר כזה או אחר של הומור עדיין לא בונה פלטפורמה למותג. כלומר הצרכן עוד לא מפנים את ה״למה דווקא זה״ של AIG רק כי אסי ואלברט שם.
באותה נשימה – יובל סמו כאשר נהג המונית לא ממש בונה להפניקס סמארט נרטיב, תומר קפון לא ממש בונה זהות מנומקת לליברה וליאור רז לא באמת בונה מותג לביטוח ישיר. הפרסומות מצחיקות ושנונות. הפרזנטורים מתייצבים ומוכשרים, אבל הבדל של ממש בין חברות הביטוח, כזה שאנשים יריבו בינהם כדי להגן על הבחירות שלהם, אין באמת.
ואני שמה בצד ביטוחים רפואיים כמו הראל וכלל כי אין לזה סוף.
יוצא דופן אודי כגן עם ביטוח 9. שם זה לא רק ההצחקות. זה הסיפור עצמו. כדי לחדד את יתרון הידידותיות הדיגיטלית למשתמש (ביטוח בעצמך), מציגות כל הפרסומות את יתרון הדור החדש על הדור הקודם. כשחדשנות וקלות הופכות לדרמה קומית בין אב זחוח אבל טכנופוב, לבנו הסובלני עד גבול מסוים, הטכנופיל, זה בונה מותג ומבדיל אותו מהמתחרים.
נחזור ל AIG.
אחד החסרונות של ביטוח אלמנטרי זו ההשתתפות העצמית. סוג של ׳עז׳ שנופלת עלינו כשאנו מפעילים סופסוף את הביטוח ומודים לאל שלא אנחנו נצטרך לשלם את הפחחות.
איך שאנחנו מתחילים לנשום לרווחה מודיעים לנו על סכום לא קל לבליעה של השתתפות עצמית.
הרעיון לגאול אותנו מהגזרה הזו כל כך משמח שכל המריבות על הכביש מתהפכות.
הדיאלוג בין אלברט לבין האדם איתו התנגש שווה הכל ובהחלט משאיר אותנו עם שורת התועלת: שווה לעשות ביטוח שמשחרר אותנו מהשתתפות עצמית תמורת 4 ₪.
׳מי נתן לי רישיון?!״, ״לא, מי נתן לי רישיון״ זה סצנה לפנתאון. וגם ״נשבע לך אני לא רואה לאן אני נוסע״, ״לא אני לא לא רואה לאן אני נוסע״. וכמובן ״אני עוד שניה מזמין לעצמי משטרה״.
היפוך הקלישאות המוכרות ממריבת המתנגשים חזק ומדויק.
הפרסומת הנוכחית היא בעיני ה blueprint לכל שאר פרסומות המותג, שיש בהן סיב של ׳איך החיים נראים אחרת כשיש לי AIG״ אבל לא מדויק ובוטה כמו פה.
עולם הפוך שבו אנשים בכלל לא מתעצבנים כשקורה להם משהו מבאס רק כי חברת הביטוח נותנת להם את הגב הרלוונטי לאותו אירוע זו קו אסטרטגי נפלא. ההגזמה משרתת את הנרטיב ונכון, יש מגבלות רגולטוריות. להיכנס בכוונה עם מכונית בקיר לא יסכימו לשדר בשום אופן, ואני אפילו מסכימה עם זה. אבל אירועים שקורים במקרה, שמוציאים מהנהגים תגובות והתנהגויות הפוכות – זה קונספט אינסופי.
ומי בכלל נתן לי רשות דיבור?
