בהמשך לבית העץ שילדים בוחרים לבנות לעצמם, סרט ההשקה של דמרי ״מהחזון עד למפתח״, סרט שמניח על השולחן את הרעיון שדמרי בונה את מה שאנשים חולמים לגור בו, מעלה דמרי קמפיין חדש לשלושה פרויקטים (״מתחמי יוקרה״) על חוף הים: מרינה אשקלון, מרינה אשדוד ועיר ימים, נתניה.
בהמשך להבטחה להתמקד בדעתו ורגשותיו של הדייר, הקליפ מראה לנו רק את הליבה הרגשית, בלי ה״ברזלים״. דהיינו – את הים. ואת האדם. או כמו שהמינגווי היה קורא לזה – האדם והים. ותו לא.
עידן עמדי, שיש קונצנזוס לגבי קסמו, על סירה, שעון על תורן, לבוש ברישול של סקיפר, פורט על גיטרה כשברקע שקיעה. די בתמונה הזו כדי להמיס לבבות.
אבל הוא שר את ׳מקום לשנינו׳ אותו הוא מבצע כשיר יחד עם הזמרת היוונייה מאלו. וזה כבר מכאיב ושובר את הלב.
״אולי אמצא מקום לשנינו״, הוא מציע, ״אולי נברח כמו שרצית, אני יודע לא הכל מושלם אבל נחיה על יד הים, בשקט את אני והילדים. כשאת לא כאן אני יודע, שאנחנו משתנים״, ועל רקע החלשת קול הזמר, אומר לנו עמדי ״כל אחד מאתנו צריך את החופש שלו. החופש לחלום, ליצור, לחוות, פשוט להיות״.
פה ושם מבליחות דמויות יותר מבוגרות כדי לא לנטוש את קהל היעד היותר אמיד והיותר בוגר, אבל זה מתיישב עם הרומנטיקה חסרת הגבולות שעמדי מייצר במחי מיתר.
מה שמצמית בפרסומת הזו היא ההבלגה על המוצר. לא מראים ולו לרגע, בניין או דירה או מרפסת עם נוף. כל הקליפ מצולם על סירות, במרינה, על שפת הים. אנשים וים ומה שזה נותן להם. את אותו החופש להיות.
אני רוצה לעמוד לרגע דום ולהצדיע לאומץ הזה. בעולם של צרחות ״תקנו כבר!״, עולם שמפחד שלא נבין מה מוכרים ולכן צריך לדחוף לנו את המוצר לפרצוף, צריך גבורה כדי לשלוח לעולם אייטם שכל כולו חוויה נטו. כל כולו סיפור מותג.
מזכיר לי את הפרסומות הישנות של orange שאסרו להראות ציוד קצה (טלפון נייד) וכמובן את הפרסומות הראשונות של yes בהן אסור היה להראות טלוויזיה, רק את החוויה האסקפיסטית הטהורה שצפייה בתוכן טוב מאפשרת.
אז דווקא כיום כשהתחרות אכזרית והנדל״ן אגרסיבי, מצליח דמרי לשמור על קור רוח ואולי בזכותה הוא יבלוט וגם יצליח לממש את המטרות העסקיות.
כי מי לא רוצה לברוח למקום שכולו סוגד לחופש שלו, מקום בו הוא יוכל לתקן את הנזק שהציביליזציה חרטה בו? אז גם אם מרינה אשדוד, מרינה אשקלון ועיר ימים נתניה זה לא בדיוק וילה על הצוק במונטסיטו מול האוקיינוס השקט, אי אפשר להשתחרר מעידן עמדי על סירה, מציע לנו לברוח אתו לים.
ובתפנית קצת צורמת חשוב להזכיר גם את ׳חלון לים התיכון׳ של פוליקר ואת ״בואי נימלט אל הלגונות השקטות״ של ליאור ייני. לא כדי לקלקל, אלא כדי לתמוך ולהוכיח שכאלה היינו תמיד. אנשים שמחפשים קצת שקט, ואת רחש הגלים, כדי להרגיש הרבה יותר טוב…
וזה השיר המקורי:
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.
