עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "אלכסנדר בירה עוטף עזה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, בירה אלכסנדר
עטרה בילר, בירה אלכסנדר

האתגר הגדול בשיווק בירה הוא, איך לומר, שיווק בירה. נסתם הגולל לחלוטין על דרגות החופש ביצירת תקשורת שיווקית לאלכוהול. אם פעם יכולנו להתרשם מערב רומנטי בו זוג נוצץ ומאוהב משיק כוסות בדולח עם משקה אלכוהולי או לחילופין, שתי כוסות בירה כבדות, אז כיום, לאט לאט ובשיטתיות, קוצצו הכנפיים ונתלשו מהן נוצות, וטווח הפעולה הוקפא. סד המגבלות שקשה מאד לעמוד בהן כולל איסור לפרסם ולשווק אלכוהול בשעות מסוימות לגילאים מסוימים במדיומים כאלה ואחרים ובכלל, אסור להראות אנשים שותים ונהנים מאלכוהול, ובמלים אחרות, קשה להיות אנושי כשזה מגיע לטיפה המרה.

מה שהיה בעבר – נגמר. ומה עכשיו? את פריצת הדרך עשה משרד הפרסום מנצ 'עם "שחררי את אביתר" לגולדסטאר, ומשם ל"אחי, חלאס עם האחי". שני סיפורי גברים וגבריוּת שמתכתבים עם כל מה שבירה מייצגת בלי להגיד בירה. משם הדרך ל"יש שרעבי יש חברים" הייתה סלולה. ב'יש שרעבי יש חברים' נעשה שימוש בקליפ הנאיבי והמיתולוגי 'יש מכבי יש חברים' עם טוויסט שהתיישב לנו על כל הרצפטורים ועשה פרסומת לבירה בלי להגיד בירה.


אלכסנדר בירה עוטף עזה – ליאו ברנט

מה שיפה בבירה אלכסנדר עוטף עזה הוא שיש גם פה "טריק – עוקף – בירה" אם יורשה, אבל מסוג מקורי. במקום להצמיד את הבירה לאסוציאציות, ולברוח ממנה, דווקא יש פה כניסה אסטרטגית אל קו האש. תרתי משמע. אומרים בירה, מדברים על ייצור בירה ולא ממצמצים כי השפן הנשלף מהכובע הוא שפן חברתי. ולכן מותר. מבטלים את הטאבו כי האלטרואיזם מצדיק את זה ומתנוסס מעל המהלך. עוזרים לחקלאי עוטף עזה שהשדות שלהם נשרפו. מצליחים לעשות את זה בלי להפנות אצבע מאשימה למציתים, ובלי להיכנס לסוגיות פוליטיות, כי ההבלגה מאפשרת לשמור על פוקוס ולתת למותג זמן אוויר.

בבירה אלכסנדר החליטו לייצר בירה מהחיטה של חקלאי עוטף עזה, שנפגעו קשות מההצתות, ולתמוך בהם בכך. "בירה חיטה ישראלית משדות הדרום" הוא שם הקולקציה שהיא או זמנית או נצחית, ימים יגידו, אבל היות שמדובר במהלך של תמיכה ורצון טוב, מותר ואף רצוי להיחשף למהלך. אז מבירה של ילדים רעים ששותים, מאבדים את הראש ומשתובבים, הופך המותג אלכסנדר לסמל לעזרה הדדית, חמלה, חשיבה חברתית, שלא לומר גאווה לאומית.

אני אוהבת סדקים שתמיד היו שם ולא ראינו אותם. כזה הוא הסדק שמחבר בין חיטה שצומחת באזורי הספר המאוימים, לבין בירה ששותים בפאב התל אביבי הזחוח. אז אם עד כה היה פער פחות מחמיא בין המודעות הנעזרת למודעות הבלתי נעזרת של אלכסנדר, הוא לבטח צומצם. הווה אומר, שגם אם המודעות הנעזרת למותג גבהה, זי המודעות הבלתי נעזרת, הספונטאנית, זו שקשה מאד לבנות, בוודאי עלתה יותר. וכל זה בזכות קמפיין עוטף מגבלות, כי אם אי אפשר לנצח אותן, נעטוף אותן.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA