עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "משיח וסלקום tv – בנאדם של אקסטרות" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר
עטרה בילר, משיח

כמוני, וכמו עוד רבים וטובים, משיח אוהב את הפלטפורמות הרב ערוציות, בתוכן הוט, פרטנר tv ו-יס. בהמשך לאסטרטגית סלקום, קודם כל מדגימים את הבעיה, ולאחריה את הפתרון שיגיע מן הסתם בדמות סלקום. בגדול – כולנו נפלנו בפח ובקסמיהן של הוט, יס ופרטנר TV. אנחנו משלים בין 350 ₪ ל 400 ₪ כי נראה לנו ששווה לשלם עבור האקסטרות. לכך חונכנו, לזה התרגלנו וקשה לנו להאמין שיש אפשרות אחרת. משיח מחזיק בידיו חשבון טלווויזיה שממותג כמו הוט. כרגיל, הוא נאחז בנואשות בקיים, חושש לשחרר ולשנות, ומצדיק את הבחירה שלו להישאר – בהוט ביס ובפרטנר TV.

למשל – הוא משלם על פיצה אותה הזמין דרך הממיר או האפליקציה כי זה מה שפרטנר TV מקדמת. ג'בטו, שליח הפיצה, נתקע במסך – סמל לסירבול. Yes מקדמת תוכן משובח ומשתמשת באמלי בן סימון הילדה הצרפתיה. אושרי, האחיין השמנמן של משיח, שמופיע בתסרוקת קארה, בדמותה של אמלי, מזפזפ בהתלהבות מוגזמת ופולט במבטא צרפתי "קונג פו פנדה"! משיח מסביר – "אין קייטנה בנורמנדי, לכן הוא מנשנש לי את ה VOD" – משפט מבריק שמלגלג על הנחת היסוד של yes שבצרפת אין טלוויזיה כמו בישראל, לפחות על פי אמלי שמגיעה כל קיץ לישראל ומעדיפה לצפות ב yes מאשר לצאת החוצה.

סלקום tv – פרסום גיתם BBDO

"דוד, אפשר עוד אפיזוד?" מחקה אושרי את אמלי, ואילו משיח מודיע לו: חלאס אושרי זה טרה –שר (יקר מאד). סוגיית המחיר חוזרת לקדמת הבמה. השימוש בשפת המתחרים מתבצעת בנונשלאנטיות ומגיע לסלקום כמה נקודות על כך. ובכל זאת – כל זה כמובן כמובן משמש "הרמה להנחתה" כדי להגיע להצעת הערך של סלקום – הנושא לשמו התכנסנו – והיא העובדה שלא משלמים שום אקסטרות. יכול להיות, עונה משיח למראיינת הנצחית שלו שמנסה לפתוח לו את הראש – "אבל אין לכם שחקן כמוהו", ומצביע על שחקן כדורגל תואם רונאלדו – תזכורת ל"אקסטרות" ששילמה הוט בזמנו על השימוש בכוכב הכדורגל בפרסומות שלה. כמובן שמשיח מוסר לו כדור לנגיחה, מפספס, שובר אגרטל ו"עכשיו מבין מה זה חיובים נוספים".

סלקום ממשיכה לנער אותנו מהקיבעון שיש לנו על הפלטפורמות היקרות ומציעה – 99 ₪ בחודש הכל כלול – לא חשוב כמה שירותים ותכנים צורכים. האם הפעם ייפול האסימון ונבין שיש "אור בקצה הבור?". הבור הוא כמובן מטאפורה לגרגרנות של המתחרות. האם הפעם נבין על מה אנחנו משלמים (שזה פרסומות יקרות ושיתופי פעולה מנופחים – לפחות על פי סלקום)? האם נקלוט שכולנו, למעשה, משיח השמרן והמכחישן? גג הסיום בו עוזר משיח לג'בטו מהפיצרייה, שעדיין תקוע במסך, לצאת מהמסך – מצחיק ומשאיר אותנו עם טעם של עוד. שהרי בסופו של יום – כדי לשמור על ערנות ומוטיבציה צריך לבדר, ומשיח עושה את זה נפלא.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "חריש בצוותא" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, ניתוח קמפיין

בצוותא, אהבת? קבל. שכונה חדשה שכולה שיתופית. פרסומת שסובלת מהתוכן, מהצורה ומהמוצר שהיא מפרסמת. במעין דיאלוג שהוא ספק קריקטורה וספק לוקח את עצמו ברצינות, מגי אזרזר וקותי סבג, זוג אורגאני בחיים האמתיים, מפגין התפעלות קולנית מהשכונה השיתופית הראשונה. בחריש. המשחק מוגזם, ובאופן סטראוטיפי שלא היה מבייש את ארצ'י בנקר, האישה היא הצרחנית ההיסטרית שמתלהבת בצורה חסרת רסן מהחידושים וההמצאות, והגבר או נגרר אחריה או מכיל אותה או מואס בה.

החרוז "בצוותא, אהבת?" התגלגל בעצלנות רבה מאיזה שרוול של איזה קופירייטר, ואולי אפילו לא בהכרח עוסק בקופירייטינג, אלא חשב במשך חודשים רבים "עם מה מתחרזת המילה צוותא". ההתלהבות של אזרזר מחללי העבודה המשותפים מרחיקת לכת, מגוחכת ולא משכנעת. חללי עבודה זה yesterday's news. פה ושם יש הברקה שלא מרימה את הקליפ: "תמיד רציתי לקרוא ספר" עונה קותי למגי ששואלת אותו, אגב הצגת חלל העבודה, אם לא התכוון תמיד לכתוב ספר. אני תמיד נמסה מהומור עצמי אבל הקליפ מתעקש להיות שטחי ורועש.

הטקסטים של אזרזר מהולים במילה "וואו" שנצווחת בסופרן כשהיא מגלה גינה קהילתית בה כל השכונה אכן עובדת את האדמה ומגדלת יבול. אזרזר העירונית מספרת לנו שאפשר לגדל שם פסיפלורה וגם לימונענע וגם תפוגזר – כמקריאה תפריט של בר מיצים. חצי מצחיק. 'בחפירות תמיד היית טובה' אומר לה קותי וחזרנו לארצ'י בנקר שעשה קריירה מלרדת על אשתו.

האולם הקהילתי בו אפשר לחגוג שמחות לא נראה לי טלטלה חדשנית. אחרי ה'קולולו' של מגי מבקש קותי מהברמן לחזק לו את המשקה. הוא קורא לו אבא שזה קיצור של אבאל'ה והמשקה נראה לי קצת כמו קפה שחור. יש פה נגיעות שהיו יכולות להתפתח לקליפ יותר מצחיק ממה שהוא. הבעיה היא שמה שזוכרים זה את ההתלהבות הדי חלולה של מגי אזרזר מדברים שאנחנו לא מצליחים להבין מה מיוחד בהם ובעיקר מה כל כך קהילתי וראשוני בהם.

בשורה התחתונה יש פה הסחת דעת רעשנית מהעיקר. והעיקר הוא שמישהו חשב טוב טוב טוב איך מצליחים למכור דירות באמצע שומקום ובינינו זה לא כל כך באמצע, זה די ימינה על המפה, ימינה מכביש 6 ולא בדיוק ליד שום מקום סימפטי במיוחד. חריש. לא אעבור לחריש בשביל אולם שמחות וגינה, גם אם כל מה שמעניין אותי זה קיבוץ עירוני. זה לא בדיוק זה וגם אם כן – הפרסומת לא מצליחה באמת להעביר לי את זה. התחושה היא שמדובר בשכונה שנראית לפחות על פי ההדמיה ככל שכונה סטנדרטית עם רבי קומות, ושמישהו מאד מתאמץ להקנות לה ייחוד ולזעוק אותו בחוצות. כי כפי שחיים טופול פעם אמר: "לפחות אם אתה מזייף בשירה, תזייף בקול רם".

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "מצביעים כלכלה גלובס" // עטרה בילר

פורסם

ב-

על רקע הבחירות הקרבות, לצלילי ג'ינגל בחירות מיתולוגי, פנאטי, במחווה שאיננו חדש לנו, משתמש המותג גלובס בשפת תעמולת הבחירות כדי לקדם לא רק את האג'נדה הכלכלית שלו, אלא להציף את העובדה שהיא נעדרת מרוב המסרים, המצעים וההבטחות המפלגתיות שאנו נחשפים אליהם.

האמירה פשוטה – כולם מתהדרים בסיסמאות מפוצצות, מסתתרים מאחורי גרפיקה פומפוזית, מצטטים מלים בלועזית, עושים שימוש בסימני פיסוק (שלש מלים בינהן נקודה – מזכיר לחלקנו את "שרון יביא שלום" עם הנקודה האדומה) והדגשים בולטים כדי להגביר מסרים, אך רובם ככולם מסיחים את דעתנו מהסוגיה הכלכלית שהיא אחת הקריטיות אם לא ה במדינת ישראל. הסחת הדעת לובשת צורה של בת יענה (אומרים יען?) שהיא גם הסחת הדעת "הנה ציפור" וכמובן  היא הסמל הקלאסי של הכחשה כי היא טומנת את ראשה בחול.

גלובס מרים את הכפפה הכלכלית מהרצפה, היכן שזנחו אותה אחרים, וטוען שהוא זה שיביא את הזווית הכלכלית בבחירות 2019, כי אחרים, מן הסתם, לא. למעשה גלובס משתמש בבחירות לא סתם כדי להגיד "תבחרו גלובס" אלא כדי להגיד לנו שאנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו כבני אדם שאמורים לדעת להתמודד ולהתנהל בג'ונגל הפיננסי. אנחנו נזנחים לא רק בידי המפלגות והמועמדים אלא בידי כל מי שאמור לעזור לנו לנהל את חיינו הכלכליים. האצבע המאשימה מופנית גם למותגי התוכן שלא לומר מותגים עם נגיעה בפיננסיים.

"זה כלכלי לדעת מה כלכלי" הוא אחד ממשפטי המפתח של נרטיב גלובס שפוער את בור הבורות שלנו לגבי התמודדות עם יוקר המחייה והאתגרים הכלכליים שפוגשים אותנו לאורך ולרוחב חיינו.

אנחנו כיום יודעים לומר שהבורות טובה ונוחה למתי מעט שגוזרים עלינו קופון, מנצלים את מצוקתנו וזורים הבטחות והצהרות סרק. הספר "דוקטרינת השוק" של נעמי קליין מדבר על בעלי הון שנהנים מקטסטרופות בין אם הן מעשה יד אדם, כגון מלחמות ומפולות כלכליות, בין אם הן "פורס מאז'ור" כגון רעידות אדמה או צונאמי. בכל מקרה, בשורה התחתונה אם לא נבין איפה הכסף ומי מנהל אותו, נמשיך להיות בנות יענה ולנהות אחר מסרים שמקפידים שלא להזכיר את הכלכלה ולהסית את אלומת השיח ממנה והלאה לדברים שהם לפעמים פחות חשובים אך נצבעים ככן.

הקמפיין של גלובס מעניין כי הוא לא סתם עושה את מה שמדגדג לעשות – להגיד "מצביעים למותג שלנו". הקמפיין של גלובס מציג במערומיהם את המתמודדים רובם ככולם, ומתיר את גלובס כגוף היחידי בסביבה שמתמודד עם הנושא הכלכלי ומתווך אותו לציבור קוראיו. גלובס רק נעזר באנרגיה ובפאתוס של תעמולת הבחירות כדי להגיד לנו – אנחנו יותר מעיתון כלכלי שכותב על כלכלה ומנתח אותה, אנחנו כלי או utility שיעזור לך להתמקם נכון יותר בכאוס הכלכלי, שמשפיע עליך אם תרצה או אם לא תרצה. ולכן עדיף לך להתנהל בו במיומנות, ולשם כך – קרא גלובס או במילות הקמפיין – הצבע כלכלה.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן בחסות

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 קבוצת המזבלה + מנהלי שיווק מצייצים