לעיתים רחוקות אפשר להיות גם ציני וגם מחבק בעת ובעונה אחת. דלתא מצליחה לעשות את זה בפרסומת שלה ליום העצמאות. על רקע שיר הילדים הקלאסי והתמים כל כך של יהונתן גפן ויוני רכטר "לילה טוב", צפים ועולים מנהיגי האומה. בעלי החזון. החולמים. אלא שהפעם הם באמת חולמים כי הם ישנים, ולא רק שהם ישנים – הם נרדמו על משמרתם. באמצע העבודה, בישיבה, בפוזות לא מחמיאות במיוחד. נרדמו, איך לומר, בלי שליטה. שליטים ומצביאים שהביאונו עד הלום, ניהלו מלחמות ומערכות פוליטיות – מאבדים רסן ונופלים אל תוך שינה עמוקה. בן גוריון, גולדה, דיין, רבין, בגין, שמיר, שרון. פרס. כל אחד מהם, עם קרדיט לצלם שצילם אותו, שפוך על איזה כיסא או ספסל, וברור שעל אף שניסח עבורנו את חלומנו, כעת הוא בפסק זמן, חולם את חלומו.
דלתא קמפיין עצמאות 70 – אדלר חומסקי ורשבסקי
מילות השיר – טוב, ליל מנוחה וחלום / כבר מאוחר ומחר נקום ונראה / איך שמגיע היום / בסוף כל לילה – שופכות אור אחר, מצחיק, מעורר חמלה על הצילומים. אנחנו מבינים שהענקים ההם היו בסך הכל בני אדם. אנשים שנגמר להם הסוס ולא תמיד "בסוף כל יום". ולא במיטה. ולא בפיג'מה. וזה בדיוק המקום שדלתא יוצאת מההזיה הנוסטלגית ומצהירה על היותה גאה להיות יצרנית הפיג'מות של ישראל. האומץ להגדיר את עצמה כ"יצרנית פיג'מות", ולהיפרד מההילה הסקסית של הלבשה תחתונה ואופנת ספורט – מרשים במיוחד. להיות יצרן פיג'מות ממלכתי זה כבוד, זו הצהרה וזו כמובן גם 'נישה'. טריטוריה שאף מותג לא התביית עליה, כי חזיות ותחתוני חוטיני, ויש את זה לדלתא על המדף, יותר פרובוקטיבי ומושך צומי.
אז דווקא בגלל זה מגיע 'כיאפק היי' (מנסה להיות vintage כמו הפרסומת) לדלתא על התעוזה והגבורה לרדת מסולם הסקס למיטה. כדי לישון בה. וכמובן שהמשמעות הכפולה של 'חולמים' עושה את העבודה. שאיפה וחזון הם ההיפוך המושלם להירדמות. ולכן, בסופו של דבר, מה שנשאר זה מנהיגים גדולים מהחיים, חסרי חת והחיבור האסוציאטיבי שלהם למותג דלתא. אבל זה משהו שאנחנו לכאורה מחברים בראש. דלתא, איך אומרים, "רק שמו את זה כאן".
