לצלילי הטנגו Por Una Cabeza של קרלוס גרדל, אנחנו מקבלים סיפור. והסיפור הוא על זה שתל אביב היא יותר מעיר עם בתים ורחובות. היא למעשה קובץ סיפורים.
סיפורים שמתחילים מעבר לפינה אחת ומסתיימים בקרן רחובות אחרת.
לכל רחוב או שכונה או שדרה סיפור משלה. ולמרות שמדובר באספלט ובטון, למעשה משתוללות פה דרמות ועלילות.
אז אם תל אביב היא סיפורים, היא מסתיימת פחות או יותר בפלורנטין, שמאחוריה, כך נדמה היה לנו עד כה, אין כלום. הכלום הזה, עבור מי שאין לו דמיון הוא…כלום. מוסכים ועסקים ובנייני משרדים מאובקים. אבל עבור מי שיש לו אומץ ודמיון, זהו דף לבן שמזמין לכתוב סיפור חדש. ולא סתם סיפור חדש אלא ״דף חדש״ לעיר הסיפורים. התחלה חדשה שהיא מצד אחד שונה מכל מה שהכרנו עד כה אבל מהצד האחר – מאוד תל אביבית…
הדף הלבן מסמל את התחלתה של יצירה. אותו דף לבן שעליו מצוירות הקלאסיקות הנחשבות ביותר. אותו דף לבן ממנו התחילו הספרים והסימפוניות שהם בבחינת קורות התווך של הציביליזציה.
הדף הלבן מסמל את המתח בין כלום להכל ומייצג את פרויקט White שבפועל הינו רובע מגורים שלם שנבנה ״מעבר לפלורנטין״ באזור רחוב הרצל ליד הגן הזואולוגי בואך בניין בית רדיקל.
הסיפור שהוא מספר הוא על דף חדש (ולבן כמובן) שכותב את תל אביב מחדש. כלומר – מאוד תל אביב אבל עם כל מה שאפשר לשפר בה.
ולמה ללכת רחוק כשהטקסט הבא נכתב באתר הפרויקט:
״ערים מרגשות אותנו. הן צמחו מהחולות והיום הן נוגעות בעננים. יש להן אישיות לא פחות מהעוברים דרכן ובגללן אנו קמים בכל בוקר עם תשוקה ליצור, נהנים לעקוב אחר כל טרנד, לבחון כל התפתחות ולזהות הזדמנויות חדשות שצומחות בהן. ערים מרגשות אותנו. מה שיקרה איתן בעתיד מרגש אפילו יותר״.
הקליפ, כאמור על רקע הטנגו האייקוני, מראה איך דף לבן שבורח משולחנו של הארכיטקט מתעופף ברוח דרומה, דרך רחובות העיר, עד לפלורנטין, ונוחת ממש ׳אחריה׳ על האדמה, שם הוא הופך ליריעה גדולה שנפרסת, וממנה מתחילים לצמוח אובייקטים שלאט לאט או מהר מהר יוצרים שכונה.
רוכבת אופניים ש׳נוצרה׳ מהאנימציה הלבנה, עוצרת במתקן אופניים ספירלי ומשם היא הופכת מאובייקט לבן לאשה צבעונית אמיתית.
היא מצטרפת לשאר דרי White שמבלים כמו שקהילה מקומית יודעת לבלות על הדשא מחוץ לבתים, כשכל הסביבה מוגדרת בצבעי לבן וירוק – בהחלט תל אביב שונה ממה שאנחנו מכירים ובכל זאת תל אביב ולא מצפה בגליל העליון.
אהבתי את המיתוג של White שמכניס "שיבוש" חזק למתחם המפויח ממנו הוא עתיד לצמוח. אהבתי את הפנטזיה הרומנטית שלא רק מציירת את הפרויקט כנאה ואת דייריו כיפים (קלישאה) אלא מעגנת את כל זה בתוך סיפור שהעיר מספרת או יותר נכון – שמספר את העיר ומגדיר אותה מחדש. בקצב הטנגו.
בשורה התחתונה קיבלתי תועלת ברורה – לגור בתל אביב בלי הטעויות של תל אביב, במתחם שהוא יותר מאסופת בניינים ועוגני פיתוי כגון מוסדות חינוך ופעילויות פנאי, אלא שיש לו נשמה והוא שואף לייצר ערך אנושי ובונה קהילה.
קשה מאוד להמציא את הגלגל בנדל״ן. במקרה של White זה יותר מגלגל. זה טנגו ואפילו יותר מטנגו, זה קצת מזכיר לי את ״הבתים שנגמרו ליד הים״ של אהוד מנור.
סוג של רטרו לימים תמימים (ולבנים) יותר…
