על בסיס ״לחיי רגעים של שמחה (לחיים)״ של התקווה 6, יוצאים שוב יקבי כרמל בקליפ קצבי שמוקדש הפעם לארק כרמל. השיר שהיה להיט לפני כמה שנים נעשה בשיתוף יקבי כרמל:
והושר לייב בגלי צהל:
מדובר בשיר ראפ ישראלי מאד קליט ומידבק שמילותיו מכלילות באופן אגבי ולא חנפני את כולנו, עם ישראל. לחיים..למשה. וכמובן נסוב סביב חברים ויין.
הפרסומת לארק יקבי כרמל עשתה אדפטציה למלים שמספרות לנו שהארק מתאים לכל אחד ואחת, ומייחסות לו איכות מלכדת ומגבשת. כולנו שותים או יכולים לשתות ארק. במיוחד אם הוא של יקבי כרמל עליהם גדלנו הרבה לפני שטעמנו אלכוהול.
את הארק שותות משפחות צעירות. משפחות מבוגרות. שותים צעירים, חיילים, מתגייסים ומשתחררים. ״צח, מחר הוא הופך לאזרח״ היא רק שורה מתוך שיר שלם שמדבר על הפולקלור הישראלי: ׳מפגש חברים בקליל, יש ארק אפשר להתחיל״.
ארק כרמל עושה זום אין, זום אאוט שמרגיש כמו one shot למרות שיש פה וואחד עריכה. עוברים מבית לבית דרך החלון האחורי וחולפים על פני סיטואציות שמסמלות את חיינו. עבודה ובית. משפחה וחברים. הארק הוא הגיבור שמחבר בין ובתוך כולם ומאפשר שהדברים יקרו ויזרמו טוב יותר.
התפקיד שלו, בלי יותר מדי סיסמאות ופאתוס, האופייניים לפרסומות, הוא לחבר בין אנשים וגם בין קבוצות של אנשים, ולאפשר שמחה.
אהבתי את העולם המגוון ששמח בארק כרמל, ואת הפטנט הקריאייטיבי שעושה לי סיור רחפני בין בית לבית דרך חלונות שאיך שיצאת מאחד, נכנסת לבית הבא.
אנחנו על מפתנו של פסח וכל היקבים (כמו שאר ירקות וכלי בית וחומרי ניקוי ומה לא) כמרקחה.
אז ארק כרמל בולט בעיני ומצליח לחמוק מהקלישאה בלי שהוא נוטש את שדה הבית הידוע של החבורה והמשפחה. הוא פשוט מספר את זה מזווית מרעננת ולא שגרתית, אבל בלי להפנות אלינו גב. כי אם יש אלכוהול מלכד זהו ארק. וכרמל? ברור. מאז ומתמיד. הוא לא יכול להיות מה שהוא לא, אבל יפה שהוא חושב איך להפתיע. כי לשעמם הכי קל.
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.
