ההתלהבות בענף גואה מאז שעלתה הפרסומת ל ׳רול אמפמ׳. הביצה משתוללת. יש בפרסומת נקמה כפולה. בסצנה של רולדין ובבורגנות בכלל, שזה אקטואלי הרבה יותר בזמן הזה מאשר בימים ההם. אמן.
מעבר לתמה הצינית הברורה מאליה שמלגלגת על רולדין, אימפריית הסופגניות, האספסוף מתעורר, מתנער ומתמרד.
נפתח בלגלוג על רולדין.
רולדין מובילה שנים רבות את ליגת הסופגניות. הבדיחות הופכות יותר מתוחכמות ככל שהסופגנייה הופכת יותר sophisticated שהרי באנגלית זה נשמע טוב יותר.
חלק מהבדיחות מתחילות בשמחת תורה. הציבור תוהה מתי נראה את הסנונית המתוקה הראשונה, והתחושה היא שחנוכה, על פי רולדין, מתחיל הרבה לפני שחשבנו והתרגלנו.
סופגניה היא אחד מניסי חנוכה במיוחד כשהיא גם מזון וגם אופנה. כובע ליתר דיוק.
סצנת הסופגניות של רולדין עלתה לאחרונה מדרגה והפכה לאופנת צמרת. הצלמת מירי דוידוביץ׳ יצרה שפה בה הסופגנייה משתלבת כמו אקססורי ובאופן אישי אהבתי את זה כי אני מאמינה שמותגים צריכים לבנות לעצמם במה, גם אם זו מופרכת.
היות שבסופו של יום זה מה שנצרב בזיכרון הרגשי שלנו, וזה מה שמביא אותנו לעשות את הרכישה בפועל.
ובכל זאת, איפה שיש במה יש גם חשק לנפץ אותה וזה מה שאמפמ עשו.
במהלך שנראה כמו ניפוח מוגזם של משנת רולדין, אנחנו מקבלים כמה שניות של סופגניות שחצו את רף ההיגיון וירדו ממסלול החנוכה. סופגניות מעוצבות כמו כל מיני אג׳נדות חברתיות שאפתניות כמו הקהילה הגאה, רחבת הבימה, קקי של כלבים וסופגליזציה (לגליזציה של קנאביס).
הקריינית לוחשת (וואף וואף) בטון סוגסטיבי שיושב על קלישאות מוכרות לנו מפרסומות שלוחשות, מפתות ומרשרשות כדי לשדל אותנו למטעמים ומשקאות.
די כבר עם השטויות צועק לנו צעיר שיושב, איך לא, תחת פסל העיגולים של הבימה ושואל איפה הסופגנייה הפשוטה עם הריבה והקצת אבקת סוכר מלמעלה.
״שכנעת אותנו״ עונה לו הקריינית הפתיינית המלחשת, ומציגה את הסופגנייה הפשוטה עם הריבה והקצת אבקת סוכר מלמעלה, ומוסיפה ״היזהרו מחיקויים״… שזה מצחיק, כי מדובר בסופגניית הבסיס, האב טיפוס, הסופגנייה הגנרית שאי אפשר שלא לחקות אותה. אפשר רק להוסיף ולאלתר עליה…
אמפמ מובילים את הקו השפוי, האנטי פלצני, האנטי מתנפח מזה כמה שנים. איפה שיש התנפחות והגזמה, אמפמ תוקע סיכה ומנפץ. ספורטאות – יתר, ראוותנות, הישגיות נואשת – כל אלה נשארים מחוץ לדלת העולם של אמפמ.
הפרסומת הנוכחית מקעקעת את האמביציוזיות הקולינארית או הקונידיטורית שמגיעה אלינו מתוכניות ריאליטי, בלוגים ומה לא.
אמפמ מאמינים בתל אביביות עצלה ונהנתנית חסרת גינונים, אותנטית וחסרת זיוף.
עבור אמפמ כל ההשתדלות להיראות מושלם זה פרובינציאלי ומוקצה מחמת מיאוס. בדיוק בגלל זה הסופגנייה של אמפמ צריכה להיות סופגניית הילדות עליה צמחנו. הפשוטה עם הריבה והקצת אבקת סוכר מלמעלה.
אזהרת מסע – כמו פך השמן, הסופגנייה יכולה לקיים את מאגרי השומן בגופנו יותר מהמתוכנן.
ולגבי האספסוף המתנער והמתעורר?
סתם, כי אנחנו בתקופה בה ההמון מואס בקפליטיזם הזחוח ומתעב את הבורגנות המארי – אנטואנטית. אם אין לחם תאכלו עוגות היא אמרה, ואנחנו במן תקופה שכזו שהדיון בלחם ובעוגות רלוונטי מתמיד.
הזעם על הסופגנייה עם המניירות והחשיבות העצמית המוגזמת הוא שכבה נוספת, פוליטית, תרבותית ותקופתית, שעולה בקנה אחד עם כל מה שקורה במדינה.
אז למה לא?
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.
