ניתוח קמפיין: סיפורים בפיג'מה לדלתא מטל חן // עטרה בילר

מאז ״זה לא פיג׳מה״, פרצה דלתא לעולם השינה וויתרה, תדמיתית בלבד, על טריטוריית הבגדים התחתונים החושפנית והסקסית. במובן מסוים, עם כל הכבוד לעולם המיטה, פיג׳מה זה ההיפך מתחתונים וחזייה, מוזר ככל שזה יהיה.

עולם הפיג׳מה הוא עולם של שינה נינוחה, עולם מתכרבל ומעורר ביטחון. עולם תינוקי שלוקח אותנו לפיג׳מות עם הדפסים אינפנטיליים. בניגוד לפיג׳מות עם הפסים שאפיינו את אבותינו, או לכותנות הלילה המשייות שלא עומדות במבחן השינה הנינוחה, חזרה הפיג׳מה הילדותית עם הדפסי המיקי מאוס לשלוט על לילותינו. המהדרים אפילו יעדיפו את הוואנסי (onesie) שאינו אלא וורסיה של אוברול של תינוק עם כובע של חיה כלשהי, לרוב ברווז או דב או חד קרן.

לא סתם הפרק השלישי של דלתא בפיג׳מה מספר לנו על מלך שלא מצליח לישון.

אבל אם נחזור לדלתא, סגר הקורונה שיחק לידיו. במהלך שכאילו חיכה לסגר הקורונה, שבו עלינו על פיג׳מה ולא ירדנו ממנה חודשיים, יושבת אליאנה תדהר במיטה כשהיא עוטה פיג׳מה, נינוחה ומכוסה בשמיכה, ולאורה הרך של מנורת לילה, קוראת סיפור ילדים בחרוזים. את הסיפור כתב טל חן שמחבר סיפורי ילדים בחרוזים כבר כמה שנים. את הסיפור הזה כתב טל בזמן הסגר כשהוא בבידוד יחד עם אשתו ושלושת ילדיו הקטנים. המלך שלא הצליח לישון הוא סיפור שנכתב בידי אב בהשראת אתגר השכבת ילדים קטנים לישון.

יש ורסיה מלאה בת ארבע דקות ויש וורסיה קצרצרה בת 15 שניות שנועדה לפרסום.

בעת קריאת הסיפור בפי אליאנה, מוקלדות המלים על המסך ומדי פעם צץ איור הקשור לסיפור. האיורים הם איורים אוניברסליים חסרי תקופה. מלך שתמיד כתר לראשו. ארמון עם צריחים ודגלים. כס מלכות וזקן עבות. כמו שדמיינו את המלך מאז ימי הביניים, ואין שום סיבה לשנות את זה.

הסיפור הוא סיפור על שינה שקשה לישון אותה אך לבסוף היא מנצחת.

המלך שלא מצליח לישון אלף לילות חי בארמון הכי גדול במדינה שהיו בו המון חדרי שינה בצבעים וצורות ומחומרים רבים ושונים, שאת חלקם כלל לא הכיר. המלך מנסה כל לילה לישון בחדר אחר אבל זה לא מצליח לו. הוא מתייאש. לא כיף לו.

הוא מחליט לערוך מסיבה שבה האורחים ישעשעו אותו בזמן שאינו נרדם. רעיון המסיבה ממלא אותו. הוא מקיף את עצמו בהכנות הרבות למסיבה אותה הוא מתכנן כאירוע קולינרי ומוזיקלי של כל תושבי הממלכה.

אבל כמו בחיים, בדיוק כשההתרגשות בשיאה, כוחותיו אוזלים והוא מתחיל לנקר. הפאניקה שאולי יחטיא את המטרה ויקלקל את המסיבה ממלאת אותו והוא מחליט להעביר את הזמן בניפוח בלונים. את הבלונים הוא מנפח מתוך פיהוקים. כל פיהוק מנפח בלון בצבע אחר. כשהבלונים ממלאים את הסלון, מצלצל פעמון הארמון ונכנס ההמון.

המסיבה נוסקת ומצליחה עד שילד אחד מועד ומתחיל סיפור בזיגזג – הוא מפוצץ בלון ומפיל עוד אדון וכך הכל מתנפץ ומתפוצץ – ומתוך כל הבלונים שמתפוצצים בורחים אלפי פיהוקים שמתחילים להתעופף בחדר. הפיהוקים מדבקים את ההמון בעייפות. המלך מאוכזב כי זה משנה לו את תכניות המסיבה אבל הוא זורם כי הוא מהרהר באפשרות שסופסוף יהיה שימוש לכל חדרי השינה. באקט של גמישות מזמין המלך את כולם להישאר לישון בארמון, ולא אכפת לו שהם ישנו גם אם הוא יישאר ער.

הוא מחלק פיג׳מות ומברשות שיניים לכולם ולמעשה משכיב את כל הממלכה לישון. הוא מכסה אותם ומנשק אלף מצחים ובדיוק כשכולם נרדמו הוא מוצא בפינת הסלון עוד בלון שמסתתר בו פיהוק. הפיהוק עושה את העבודה והמלך נרדם על כס המלכות. ואז צריך להיות בשקט כי המלך נרדם ובזה תם הסיפור. ׳לילה טוב גם לך׳ מסתיים הסיפור, שהרי מדובר בסופו של דבר בסיפור ילדים והוא מפונה לילדו של טל, אבל כל ילד יכול לחשוב שמדובר בו.

אליאנה סוגרת את הספר ודלתא מאחלת לילה טוב.

אני אוהבת את הבחירה של דלתא בסיפורים של טל (יש עוד. זה אחד מתוך ארבעה). אני אוהבת את החיבור בין אליאנה לעולם המנומנם חסר הגיל של השינה או ליתר דיוק עולם שתמיד מחזיר אותנו קצת לגיל ילדותי. כי לישון כמו תינוק זו השאיפה הכלל אנושית. הסיפור עוזר לנו להזדהות עם אינסומניה. הקושי לישון. ריבוי החדרים אל מול הקושי לישון הינו מטאפורה לניסיונות הנפל שיש לנו אל מול נדודי השינה. ההישגים החומריים אל מול הרגע שבו אין שום חשיבות לכסף, כוח או נכסים. המסיבה שמחליט המלך לארגן היא מטאפורה לניסיונות שלנו להסיח את דעתנו מהבעיה האמתית. כולנו בוחרים פה ושם לברוח ולא להתמודד. המסיבה היא לא רעיון טוב אבל מעז יוצא מתוק כי הפיהוקים בבלונים, שזה רעיון ספרותי ענק, מסדרים את העניינים וגורמים ל sleepover הגדול בהיסטוריה לקרות.

סוף טוב הכל טוב. המלך לא נרדם כי הוא מוצא פיהוק בבלון האחרון. הוא נרדם כי הוא סופסוף לא לבד. חוויית האירוח הגדולה היא משל לבחירה להכניס לחייו אנשים ולחלוק אתם את משאביו החומריים, כלומר, את החדרים בארמון.

‎סיפור המלך מחזיר אותי לספר השינה של דוקטור סוס שנכתב ב 1962 וגם הוא נועד לגרום לילדים לרצות לישון. בדומה לסיפור המלך יש פה דומינו המוני שהופך לשינה ענקית של כל האומה – כאשר כל יצור מיצוריו של סוס זקוק לפטנט אחר של הירדמות ושל שינה.

שינה היא עניין גדול ואינסופי. זה כל כך יותר מפיג׳מה. יפה עשתה דלתא שעברה במהלך הנוכחי מעולם הביגוד לשינה לעולם השינה – שהוא עשיר ומסתורי ועמוס אך עם זאת יומיומי והכרחי ובסיסי. עולם השינה על פי דלתא, המסופר בפיה של אליאנה היפה ושנכתב מעטו וליבו של אב אמתי לילדים אמתיים על מלך דמיוני ועל עוד יצורים (״חד כנף מצוי״) אגדתיים, הוא עולם ללא תקרה שעושה לי חשק לקבל עוד מזה. וגם חשק אמתי לעלות על פיג׳מה טיפשית במיוחד, ולהזמין חלום ילדות נשכח.

פיהוקים בבלונים – מלא – https://www.youtube.com/watch?v=6yn1hGJGJlo

פיהוקים בבלונים – קצרצר – https://www.facebook.com/296488573171/videos/1469914993188380/

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.