להכיר את מעיין
אני מעיין, בת 47 אמא לשני מתבגרים בגילאים 13 ו – 16, נשואה ליניב מלינרסקי. בוגרת תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במינהל עסקים מסלול Executive.
עשיתי מסלול קריירה קצת צפוי במשרדי פרסום כתקציבאית ואח"כ סופרוויזר. בתחילת הדרך היה לי ברור לאן אני הולכת וסימנתי לעצמי ניהול משרד פרסום כפסגת הקריירה. עם הזמן גיליתי שזה בעצם לא מספיק לי והעולם החברתי קרץ לי יותר ויותר. תמיד חיפשתי את ה – purpose. אני הייתי הסופרוייזר שאהבה לטפח את הלקוחות שהיו "פרו בונו", אלו שלא הכניסו מזומנים למשרד. זה סימן לי איפה הלב שלי נמצא. תמיד רציתי להשפיע בעולמות החינוך ולקדם ערכים חברתיים שחשובים לי. בהמשך עשיתי תפקידי יעוץ אסטרטגי בעמותות ורשויות מקומיות מתוך הרצון של למצוא את המקום החברתי והקהילתי.
לפני התפקיד בעמותת "שוות" עשיתי תפקיד של סמנכלי"ת שיווק בעמותה חינוכית גדולה. שם למדתי לחנך ארגון חברתי ולהטמיע חשיבה עסקית ומודלים ניהוליים לצד אתגרים מקצועיים.
כשהרגשתי שמיציתי את התפקיד וחשבתי מה לעשות, את המשפט "את צריכה להיות מנכ"לית ואת צריכה להתקדם משיווק או רק משיווק", שמעתי לא מעט, אבל לא הרגשתי שאני לא שם. לא הערכתי את עצמי נכון.
בסוף הגיעה הזדמנות עבורי ב"שוות" והלכתי על זה עם "אין מה להפסיד", וזה בעצם השיעור הראשון של "שוות" להכיר בערך של עצמי ולהרגיש ראויה לאתגרים.
יש הרבה מאזינים שמכירים את עמותת שוות ואף לקחו חלק בפעילות שלה, לטובת מי שלא מכיר ספרי על המיזם ועל החזון שלכם ?
עמותת "שוות" היא עמותה צעירה, שקמה לפני 4 שנים. הסיבה להקמתה היא על רקע מחקרי. יש כמה מחקרים שמסמנים את גיל ההתבגרות כ turning point משמעותי עבור נערות ונשים. בגיל ההתבגרות הן מאבדות 30% מתחושת הביטחון והערך העצמי. זה נתון דרמטי, כי זה משפיע על נשים לאורך כל החיים בהמשך.
ברגע שזה קורה, נערות מתחילת לייחס לעצמן כישלונות. נערה תגיד שאם היא לא הגיעה להישג מספק במבחן למשל זה בגלל שהיא לא טובה מספיק, ולחלופין היא תגיד שאם היא הצליחה זה בגלל שכולם הצליחו ושהיה לה סתם מזל.
את הדפוסים האלו אנחנו מכירות גם בגילאים יותר מבוגרים כשנשים בעצם נוטות לוותר על אתגרים גדולים מחשש להיכשל, נמנעות מלקדם עצמן על בסיס ההישגים שלהן. כשאנחנו מדברות על פערי שכר וייצוג חסר בתפקידים בכירים של נשים שאלו סוגיות מאד בוערות וחשובות בשדה של שוויון מגדרי, הרבה מזה מתחיל אי שם בגיל הנעורים, ולא נופל פתאום על ראשה של אשה כשהיא מתחילה את מסלול הקריירה שלה.
במקום הזה "שוות" פועלת. אנחנו רוצות לסדר את העסק עוד לפני ולתת כלים פרקטיים למימוש פוטנציאל.
אמנם התהליך של בניית הערך העצמי מתעצב הרבה לפני, אבל בגיל ההתבגרות כבר יש יכולת קוגניטיבית להפנים דברים ויישם את הכלים.
"שוות" פועלת כל השנה. יש תכנית מנהיגות לנערות צעירות הכוללת כלים לחיזוק בטחון עצמי, איך לתכנן קדימה, כיצד להציג את עצמן, כיצד להתמודד עם כישלונות והצלחות.
אנחנו פוגשות את הנערות בבתי הספר. יש לנו שני שותפים מרכזיים בפעילות הזו – אגף החינוך ברשות המקומית. כיום יש לנו שיתופי פעולה עם 13 רשויות מקומיות. ומצד שני חברות במשק. בעצם זה מודל משולש תלת מגזרי – הרשות המקומית, גוף עסקי ואנחנו.
היום יש יותר רצון לשים נשים בפרונט, כל הנושא של אחריות תאגידית עוזר לדחוף את הנושא, תוך מתן משאבים, אך עדיין יש פערים. אנחנו פועלות בשדה החינוכי, כאשר חלק מהשינוי הוא לשנות את הדפוסים הקיימים אצל הנשים עצמן. אנחנו הנשים צריכות לשנות גישה, לדעת לדרוש קידום, לדרוש תנאים.
צריך לזכור שזה עובר לילדות שלנו. אנחנו רוצות שהילדות היום ידעו לפעול אחרת.
התכנית שלנו מתמקדת בכלים פרקטיים, במישוב עצמי אפקטיבי – מה אני עושה עם המבחן שלא הצלחתי אבל גם עם המבחן שבו הצלחתי, ללמוד שהצלחתי כי אני טובה וזה לא במקרה. יש כאן סיפור של מנטורינג והשראה.
לכאורה הבאתם מענה מדוייק לצורך ברור – מה האתגרים המשמעותיים שלך היום בפעילות היומיומית של "שוות" ?
"שוות" זו עמותה צעירה ותהליכים של חינוך הם תהליכים ארוכים. כרגיל, האתגר הוא משאבים.
התכניות שלנו יכולות לפעול בסקייל גבוה וצריך בשביל זה משאבים. האתגר הבא שלנו הוא היכולת לנהל שותפויות רבות ולתת לכל שותף את המקום שלו ואת המינוף שלו. זה כמובן כבר מתחבר לעולמות של מיתוג מעסיק ולא רק אחריות חברתית שהיום אנחנו רואים שהולכים יותר ויותר יחד.
יצאת עם מהלך פורץ דרך שבוע הנערה הישראלית , נוצר שם דבק ויראלי וזה מצליח – קחי אותנו אל מאחורי הקלעים .
אנחנו הבנו מהר מאד בשלבי העבודה על הפרויקט שבעצם הנשים שאנחנו מזמינות כדוברות לא רואות את עצמן כמעוררות השראה, זה חלק מאותו דפוס שתיארתי קודם. הן יעבירו את זה לקולגה שלהן ויגידו לנו שהן עצמן לא רלבנטיות לפרויקט.
הפיצוח המרכזי היה לבוא עם "תראי אותך!" – המסר הכי עממי, חצי ביטוי מהרחוב של תראי אותך אין עליך שבא "להרים" פעמיים – פעם אחת לאותה אישה שכנראה מפחיתה מהערך שלה ופעם שניה לנערה עצמה כדי לשקף לה את היכולות שלה. עבדו איתנו על זה מוחות אדירים, מנצ', שגיא בלומברג וליבי טישלר.
אני חושבת שלא יכולנו לקלוע יותר טוב לעצב החשוף של כולנו. יצאנו בקול קורא לנשים להירשם כדוברות בשבוע הנערה והצפנו בדיוק את הסיפור הזה – אם הבת שלכן בבגרותה תקבל הזמנה לדבר על הקריירה שלה ותסרב אתן הרי תשתגעו מזה, אז למה אתן בעצם מסרבות בעצמכן?
זה עשה שינוי, מצאנו את עצמנו בעומס ביקושים, וסוגרות הרשמה, עם הנשים הכי מיוחדות וכל אחת תייגה את חברותיה המעולות. זה עורר את רגש האחריות שלהן וההבנה שהן משמשות דוגמא.
גייסנו נשים מכל התחומים. חילקנו את השבוע לנושאים כדי לאפשר חשיפה למגוון נשים.
רתמנו את הנשים הכי חזקות והכי מוכרות – אורנה ברביבאי שרת הכלכלה והמסחר, יעל ארד, עינת גז עדי סופר תאני, נגה ארז שנמצאת ב L.A היא הגיעה למרות המרחק כי היה לה חשוב להשפיע.
הרבה לפני הקמפיין רתמנו את המובילות שיהיו ייצוג חזק למסר ואז התחיל ה"גל הסגול" ונהיה צונאמי. נשים נרתמו גם במסגרת פרטית וגם דרך המון חברות שעבדו איתנו, היו חברות שהפיצו קול קורא ארגוני כחלק מפעילויות למיתוג מעסיק, בדרך הצטרפו הרבה אנשים וגם חברות שהבינו שזה חשוב.
היעד המקורי שלנו היה 800-1000 נשים ובסוף גייסנו 1500 נשים דוברות. זה לא פחות ממהפכה.
היו שחשבו שזה קמפיין רשת קלאסי, אבל זה ממש לא היה זה. בסוף היתה פה לא רק תמיכה ברעיון אלא ממש ירידה לשטח, זה לא לתת הרצאה לקולגות, אלא לבני נוער בכיתות. יש הרבה דוברות שביקשו להגיע לפריפריה. לפגוש בני נוער כשאת לא רגילה לזה ולדבר איתם על קריירה ושיוויון מגדרי זה אתגר. לזכותם של בני הנוער חשוב להגיד שהם רתומים ומציפים הרבה שאלות. כך שזה לא היה חד כיווני.
היה פה מעגל – המסר היה – תסתכלי על עצמך תביני מה עשית ועם זה תצעדי קדימה.
היה הסרט שעשינו – הנשים הבכירות הצטלמו לטובתו. הסרט הוקרן בכיתות.
היו גם הפוסטים האישיים של הנשים שהשתתפו במיזם, שגם שיקפו את התהליך שעברו וזה יצא משליטה. נשים שהשתתפו הבינו את הקשר בין שנות הנעורים שלהן למה שהן היום ועם זה הן באו לכיתות.
קיבלנו המון תגובות "לא חשבתי, לא הבנתי ועכשיו אני מבינה כמה כח אני יכולה להעביר הלאה".
למשל היה לנו היה רגע מרגש עם נגה ארז. נערה שאלה אותה, האם היא הרגישה חוסר בטחון והיא ענתה לה שגם היום היא מרגישה חוסר בטחון. זה משהו שצריך לשמוע כל יום, ולעבוד עם הקולות האלו מגיל צעיר. העניין הוא שצריך לשמוע את זה ממישהי עם נסיון ופרספקטיבה.
בסוף יש פה אמירה שאכפת לנו מכן ואנחנו רוצות רק שתצליחו, זה מה שנאמר ב – 1500 כיתות.
עמותת "שוות" מתבססת על המגזר העסקי לקידום הפעילות – נכון ?
למהלך הזה נרתמו הרבה נותנות חסות, מהלך שבעצם כל המשק שותף לו – הייטק, מזון, מוצרי צריכה. זה מסר מאד חשוב.
במיזם של "שבוע הנערה" לקחו חלק שטראוס, גורניצקי (פירמת עו"ד), אמדוקס, אפספלייר, רמינגטון ועוד המון חברות כותנות חסויות, כולן חולקות איתנו את הערך הזה. הצלחנו להרים את המיזם אך רק בזכות שיתופי הפעולה.
חברות עסקיות ואנחנו חולקות אינטרסים משותפים לקדם שיוויון מגדרי ולהשפיע בין היתר שוק התעסוקה בישראל, שזה נושא רותח. חב' הייטק מבינות שיש צורך להביא נשים למקצועות ליבה, שצריך לטפח הון אנושי, ושלא ניתן לחכות לאקדמיה וצריך לזרוע זרעים כמה שיותר מוקדם.
אמנם שבוע הנערה הסתיים ממש עכשיו, אבל גילינו שיש נשים שהמשיכו את שבוע הנערה. למעשה נוצרו קשרים והנשים חוזרות להגיע ולהרצות בפני כיתות נוספות.
השלב הבא יהיה נאמנות. אחד האתגרים שלנו יהיה לפצח איזה קהילה מתפתחת כאן ואיזה תנועה אנחנו יכולות לייצר.
אזכיר כמה דוגמאות לשיתופי פעולה. " אפלייד מטיריאלס" היתה החברה הראשונה שבנתה שיתוף פעולה מודל שמשלב אימוץ קבוצות על ידי חברה, עם חברת KLA (אורבוטק לשעבר) הפעלנו תכנית ממוקדת במקצועות ה – STEM (מקצועות המדעים וההייטק) כאשר העובדות של החברה מעורבות בתהליך. יש את שטראוס, שיוזמת מהלך לקידום נערות בפריפריה, בין היתר בחב' ערבית ושם כל המנהלות שותפות למהלכים והתנדבו ב"שבוע הנערה".
ואמדוקס למשל השיקה את "שוות ביחד" תכנית משותפת לנערות יהודיות וערביות. אמדוקס היא חברה עם אחריות גדולה לחברה משותפת, היא מטפחת סטודנטיות, תומכת במלגות ומעודדת את העובדות שלה לבוא לידי ביטוי בהתנדבות.
המהלכים הללו משרתים בסוף גם את החברות, הן מבחינת אחריות תאגידית והן מבחינת יצירת ערך ללקוח. היום כולם יודעים שהצעירים רוצים לראות ערכים כאלה בפרונט, וזה יגרום לנאמנות למותג.
שוות היא פלטפורמה – היא מאפשרת לפעול פנימה לתוך הארגון לייצר מחוברות ארגונית ובמקביל להראות הלכה למעשה השפעה חברתית שהיא חלק מהאג'נדה של החברה. היום כשאנחנו מדברות על מיתוג מעסיק ברור לנו שהרי זה לא 24 טעמי גלידה אלא ערכים אמיתיים שהעובדים גם מזדהים איתם וגם מביאים עצמם לידי ביטוי בתוך הארגון שלהם. במקום הזה אנחנו יודעות שעבודה משותפת היא כמובן דרך תקציבים אבל לא פחות עם ההון האנושי של החברה.
ראינו ב"שבוע הנערה" שחברות עשו הרצאות לעובדים בנושא ופירגנו למי שהשתתפו בהן. חברות שאני לא מכירה העלו ברשת דברי תמיכה – הן הבינו שחשוב להתחבר לדבר הזה זה חלק ממיתוג מעסיק.
מה נחשב מבחינתך להצלחה – לאן את מכוונת את הפעילות ?
עבור ארגון חברתי הדבר הכי חשוב זה "אימפקט", זה הדוח מכירות שלנו, קל לנו יחסית למדוד את זה, אנחנו בודקות כמה מעורבות יש, בעבודה בשטח אנחנו יודעות כמה מוטבות יש לנו. מבחינתי הרחבת הפעילות ומעגלי ההשפעה זו הצלחה.
תובנה לשיתוף
כדי להצליח צריך צוות חזק שרץ מהר ושותפים טובים. את השותפות מפתחים על ידי שקיפות גם לגבי ההצלחות וגם לגבי הכישלונות .
"שוות" באמת רצה עם המון שותפים ופועלת בזכותם. זה שריר שלמדתי לאמן, זה מנוף להצלחה
במיזם הנוכחי לא דימיינו כמה רחוק נצליח להגיע, לא ידענו כמה יאמצו את התהליך פנימה.
איזה מותג מייצג אותך ולמה ?
נראה לי שאני בוחרת במה שמתחבר אלי הכי פשוט – סקודה. מותג שאומר על עצמו – עשית דרך. יש בזה המון צניעות והכרה בתהליך, זה כנראה משהו מאד עמוק אצלי. ובלי קשר – זה באמת אחלה אוטו
🙂