בשורה התחתונה, השורה " הויי פיי בגני" קורצה מגאונות. אי אפשר היה למצוא שורה טובה יותר למכור ויי פיי שהיתרון שלו הוא גישה לכל חדרי הבית עד כדי כיסוי חצר הבית מאשר "הפרח בגני" של זהר ארגוב.
השיח על מכת השירים בפרסומות בטל בששים אל מול שורה זו, כי לא פשוט ולא טריוויאלי להתאים שיר למסר ולעיתים האילוץ שולח את יוצרי הפרסומת לסטנדרטים גבוהים במיוחד של הפקה רק כדי לפצות ולחפות על הלקות הזו. אבל ההתאמה המקרית בין הפרח בגני לבין הויי פיי בגני נפלו כפרי בשל לחיקם של הפרסומאים ומשם הדרך להצלחתה של הפרסומת נסללה.
https://www.youtube.com/watch?v=pJWDN-IrCaw&feature=share&fbclid=IwAR2qW16m0sYoKe5KDURdqAmWGLYMy2HNceVQhKfiXCrklJTmIxz4L7lATkI
מלך בלוקיישן וסיטואציה של ימי הביניים, עוטה כתר וממוקם בארמונו, הוא דמות שהורגלנו לשמוע אותו דובר אנגלית במבטא בריטי. או סקוטי. ובמקרים קיצוניים – צרפתית. אבל חלילה לא דרומה מכך.
מאות אלפי שעות של סדרות, לרבות משחקי הכס אבל לא רק, טבעו בנו את התבנית של מלכים קדמונים מיבשת אירופה שהמוזיקה שהושמעה בחצרם הייתה מוזיקת ברוק עתיקה שנוגנה על צ'מבלו או נבל וננשפה בחלילים וחצוצרות בקצב המינואט, הפולונז או הרונדו.
אז זהו שגם פה נוכחת המוזיקה והחצוצרות אולם אנחנו נשאבים לסצנה מזרחית אסלי ועוד מהמקור העמוק והקמאי שלה. המלך זהר ארגוב. הסלסול הראשוני של המלך שבאמת נראה כמו המלך זהר יותר מאשר כמו המלך ארתור – משגר אותנו על המקום הישר להתקפת צחוק.
אם מצליחים להתגבר בצפייה הראשונית (אני לא) אפשר להתרכז במלים.
המלך עצוב. למעשה כך מתחיל הקליפ. גידי גוב מספר סיפור שמתחיל כמו אלפי סיפורי אגדות או כמו פרק מערוץ קטנטנים או הטלוויזיה החינוכית – מבוגר קורא סיפור מתוך ספר לפעוטות שיושבים סביבו. מלך שיש לו הכל אבל חסר לו משהו. התחלה מצוינת שנופלת על תכניות לפעוטות. הקדימון החסוד והחינוכי, והמלך הבריטי הם מתיחת הרוגטקה לאחור רק כדי לצלוף בנו עם "הפרח בגני" שיר ייללני ונואש שצמחנו עליו, וחלקנו – הרחק ממנו. שיר של סטלנים מהתחנה המרכזית, של הפריפריה המתוסכלת. לא שיר של ארתור וגם לא של הנרי השמיני.
אז המלך, שאיננו הנרי, עצוב כי הויי פיי לא מגיע לכל חדריו.
מדובר בטרגדיה. קל להזדהות עם ויי פיי כושל שמבאס אותנו. בעיקר נוכח ההתמכרות שלנו לנייד. זוהי הצדעה חרישית אך ברורה להיותו של ארגוב נרקומן ידוע. אז בקליפ הוא מכור לנייד והקריז איננו קריז סמים אלא קריז ויי פיי.
הוא מתנהג כמו עריץ. מתהלך על שולחן עמוס כל טוב ואנשי החצר מתרפסים בפניו, מפנים בהדרת כבוד את דרכו מצלחות עמוסות מעדנים, ונערות החצר נעצבות בעיצבונו.
מדויק וסאטירי להחריד.
גידי גוב בתפקיד הנער – שליח הנחות, נורה מתוך מקלע או תותח אל תוך חצר הארמון.
לגוב יש כובע של נער שליחויות או משרת, עם נוצת ענק שנעה בתזזיתיות. הוא מגיע כדי לבשר למלך העצוב את בשורת be הנתב הזה – חברים – כמה כיף לנתב הזה – כמה שירים שרו לו, כמה כתרים קשרו לו. ככל ששרים לו ומרימים לו יותר אני מבינה פחות ומתאהבת יותר כי ככה זה בפרסומות- תסגרי את השכל – תתאהבי ותאמיני. מאמינה. נתב be. הנוצה הכחולה שמעטרת את מלבושו של גוב זזה בעצבנות אך באושר – הוא שמח כי הוא עומד לשמח את המלך העצוב.
מצב רוחו של המלך משתנה מקצה לקצה – הוא קיבל נתב שמבטיח קליטת ויי פיי בכל חדרי הארמון וגם, כאמור, ב'גנו'. אנשי החצר, החצוצרנים, הנשים היפות, המשרתים – שמחים בשמחתו של המלך. ברור לכולנו שיכול להיות שהיום יהיה יום ללא עריפת ראשים!! המלך מרוצה ויתכן שהויי פיי יעסיק אותו ויסיח את דעתו מכמה רגעי עריצות.
הסוף טוב כמו בכל סיפור אגדה ולי, כצופה, נגמר האוויר מצחוק וכן – הצלחתם לעורר את סקרנותי לגבי המכשיר הלכאורה לא חשוב הזה בבית שקוראים לו נתב אינטרנט/ נתב ויי פיי. הוצאתם אותו מארון התקשורת עשיתם לו פו והסרתם ממנו את האבק, הפיזי והרעיוני. ורק עוד מילה – אהבתי איך שעבדתם עם כל הזמרים כולל עומר אדם, על הגיית המילה ויי פיי. זה לא טריוויאלי.
