עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סופרפארם אופטיק כבר רואים יותר טוב" // עטרה בילר

פורסם

ב-

 

במקום לדבר קונקרטית על רשת אופטיקה, ועל הצעת הערך שלה הן במובן הפונקציונלי (בדיקות ראייה והתאמת מספר) והן במובן האופנתי – מבחר מסגרות מחמיאות ומתאימות לצרכן – בוחרת רשת האופטיקה של סופרפארם לדבר במשל. ואני אוהבת את זה כי מזמן איבדתי את היכולת להבדיל באמת בין רשת לרשת. בסופו של דבר עושים לך בדיקת ראייה, אתה מודד מסגרות ובוחר אחת. או שאתה פשוט קונה משקפי שמש – לא חשוב היכן.

אז סופרפארם עושים את ה extra mile ומייצר מעין קולאז' מקהלי היעד של רשת האופטיקה, הלא  הם כל האנשים – כולנו. במקום להגיד "יש לנו פתרון לכל אחד" בין אם מדובר במסגרת או במחירים, נכנסת הפרסומת לתאר את כל דפוסי ההתנהגות שיש לנו, לאנשים, בהקשר של משקפיים וראייה. הקליפ לוקח על עצמו את המשימה להתייחס לכל הניואנסים והמניירות שיש לאנשים, והוא עושה את זה היטב.

הוא מתחיל לתאר אותנו – יש בנו כאלה שמקרבים וכאלה שמרחיקים, כאלה שחיים את הרגע, ואלה שמאבדים את זה לרגע. הקליפ הופך את הטקסט לדו משמעי. ההתקרבות היא רומנטית. ההרחקה קשורה לראייה מקרוב. אלה שחיים את הרגע הם גולשי סקייטבורד בסצנה של אדרנלין גבוה ואלה שמאבדים את זה לרגע נוגחים בכדורגל, מה שגורם למשקפי השמש לעוף מראשם.

המתנשפים – נשמע סוטה אבל אנחנו רואים זוג שנושף על משקפים כדי לכסות את העדשות באדים  – תנועה שכולנו רגילים לראות. כמובן יש את הטועמים – שוב תנועה שגורה של הכנסת קצה אוזניית המשקפיים לפה. גרם לי להרהר – כולנו עושים את זה – למה?

כמובן יש את אלה שלא מוצאים את המשקפיים – הרי המשקפיים משחקים אתנו מחבואים – זה די ידוע. זוג נערות ממושקפות בים מופיעות על רקע המשפט אלה שחולים על הקיץ, ומיד אחריהן מופיעה מי שממחישה את "אלה שחולים בחורף" – נערה עוטה פיג'מה פרוותית ורדרדה ושותה תה חם אגב התעטשות. כמובן יש את אלה שמרימים – ואנו עדים לדי ג'יי ש'מרים' מסיבה, ממושקף כמובן, ויש את אלה שמורידים, ואנו רואים משקפיים שהוסרו ומיד לצדן נוחתת חזיית בגד ים. אנחנו רואים ממרחק את בעלת המשקפיים רצה (מהגב כמובן) טופלס לים. ואז יש רגע של בדיקת ראייה. רואים אישה יפה מרכיבה את האביזר המוכר והידוע של בדיקת הראייה והקריין מספר לנו שהיא שייכת לאלה שמנחשים. מוכר לכולנו – אפילו שזה לטובתנו, ננסה לרמות ולנחש ספרה או אות רק כי אנחנו כל כך הישגיים ותחרותיים. כי אם נעצור לרגע ונחשוב – הרי רק את עצמנו אנחנו מרמים אבל זה חזק מאתנו. אנחנו ישראלים. כמובן שיש את המסונוורים, והשרוטים ששוכבים על מכסה מנוע של אוטו בזמן נסיעה. ויש את המתעוררים – יד של מתעורר נשלחת ישר למשקפיים שהונחו צמוד לשעון המעורר, ויש את המעקמים – אלה שמתבוננים ביצירת אמנות ומטים ראשם הצידה. כולנו מכירים אותם. ויש את המיישרים – שוב תנועה סטראוטיפית של יישור המשקפיים שהרי לאיש מאתנו אין אוזניים סימטריות ותמיד אבל תמיד ניישר משקפיים לצד זה או אחר… ויש את המנגבים כי אם לא ראינו אדם ממושקף מנגב את משקפיו בחולצתו – לא חיינו בעולם הזה. כמובן יש את המגוונים – זוג שמשקפים מתחלפים במהירות וכמובן שהבחור שאיבד את המשקפיים מצא אותם סופסוף. חושבים שראיתם הכל שואל אותנו הקריין – עוד לא ראיתם כלום.

דו משמעיות שאני שואלת את עצמי איך לא חשבו על זה קודם. כבר רואים יותר טוב יושב על כבר מרגישים יותר טוב – הנצחי של סופרפארם.

יש קשר ישיר למותג, יש יציאה נועזת מהאזור הקונקרטי, אל עבר כניסה למוחו והרגליו של קהל היעד – סביב משקפיים אבל לא רק. חלק מההרגלים מדבר ישירות על משקפים וחלק – מטאפורי וחכם.

בשורה התחתונה יש תחושה של מגוון פתרונות שמתועד למגוון מרשים של סגמנטים בציבור, אלא שזה נאמר בצורה מגרה ומעוררת הזדהות.

פרסומות של zoom out מייצרות גם תוכן אנושי בידורי וגם, גם הצעת ערך מסחרית, ובעיקר אופציה להזדהות. כל אחד מאתנו "יימצא את עצמו" בקולאז' הטיפוסים של סופרפארם אופטיק ויחייך לעצמו. ההרגשה שמותג רואה אותי (ומציע גם לי 'לראות טוב יותר' כי עוד לא ראיתי הכל, אולי) היא הרגשה שאנחנו מחפשים בנרות. זה מה שתורם בסופו של יום לנכסיות המותג שהיה עד כה טיפה סתמי וזניח ("מדף המשקפיים בסופרפארם") ומעכשיו יקבל מקום יותר גדול וקצת קרוב יותר לבמה המרכזית…

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: LEAP // עטרה בילר

פורסם

ב-

"שמע, הכל קורץ לי. זו בדיוק הבעיה" אומרת לנו הפרזנטורית של LEAP – כלי חכם לבחירת מסלול לימודים וקריירה. והיא ממשיכה עם מונולוג ששמענו והשמענו אינספור פעמים: "בהתחלה אמרתי לעצמי נירשם לתואר, דירת שותפים, הנחות סטודנט, פאנג'ויה…" אבל היא לא מצליחה "להסגר על – איזה תואר". "מה אני רוצה לשרוף עכשיו שלש שנים מהחיים כמו חברה שלי שירי שלמדה משפטים ועד היום ממלצרת באיזה בר פח?" המצלמה עושה זום אאוט ואנחנו רואים שחברתה לספסל לא מרוצה מהביטוי "בר פח".

"אוקי. בר מסעדה" מתקנת את עצמה הגיבורה שלנו.

בקיצור, מסכמת את המונולוג הגיבורה על הספסל, 'את לא יודעת'.

והכותרת אומרת לנו – כמה זמן עוד תתלבטו לגבי העתיד שלכם?

גֵג הסיום מראה את הפרזנטורית מתבוננת באפליקציית LEAP שמסייעת בבחירה נבונה של לימודים וקריירה והיא שואלת בציניות – נו באמת, עכשיו באים?

וכמובן מה שמציל את הקליפ מלהיות קלישאה הוא עצם העובדה שהמגישה היא אישה מאד מבוגרת, חרושת קמטים. במקום להציג אדם צעיר שמתלבט בזמן אמתי לגבי עתידו המקצועי וההשכלתי, אנחנו עדים לאדם מבוגר שכנראה 'נתקע' על אותו ספסל עם אותה התלבטות בלתי פתירה משהו כמו 40 – 50 שנה. הדמיון מפליג לעידני עידנים של התלבטות לגבי 'מה ארצה להיות כשאהיה גדולה', התלבטות שהתחילה כשהדוברת הייתה נערה בת 17, המשיכה אל תוך שנות העשרים, השלושים, הארבעים, החמישים, הששים, השבעים וכנראה השמונים של חייה. והיא עוד שם, באותו מקום, מתפתה אך חוששת, רוצה אך פוחדת, שוקלת ושוקלת מנגד.

בעיני קורע מצחוק ומדויק להחריד.

ומעבר להגזמה הנכונה שאומרת לנו – אם לא תקבלו החלטה חכמה תמשיכו להתלבט לנצח, ולשם כך קיימת האפליקציה LEAP ששיש לה גם שם קולע – אני חייבת להגיד שרווח לי שסופסוף לא צריך להשתמש בילדים כדי לדבר על שירותים של גדולים. מותר להיות מקורי ולהשתמש בשחקן קשיש כדי להדגים שירות לאנשים צעירים.

אהבתי ואפילו התלהבתי. ומה יהיה הלאה? כולי סקרנות.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

מיזוג טאבולה ואאוטבריאן: מסע אישי במנהרת הזמן // טל ספיבק

פורסם

ב-

אי שם בשנת 2002 הוצבתי ביחידה צבאית 'סופר סודית' (לכאורה) בחיל הקשר, כטכנאי מערכות מחשוב. היחידה ישבה בקומת הקרקע בבניין בן שלוש קומות. בקומה התחתונה ישבו ה'חנונים' (במרתף) ועל הדלת בסוף המסדרון היה רשום "סוף העולם שמאלה".

אחד האנשים שישבו באותה המחלקה היה אדם סינגולדה.

אדם תמיד היה מגיע ב'סטייל' מגניב (עד כמה שמדי צבא מאפשרים את זה), אנרגיות חיוביות, פסקול אישי (צועד ותוך כדי מחשבות מתופף ומוחא כפיים) ומאזדה מיאטה (MX5) בחניה הקרובה לבסיס.

הייתי מספר לכם מה בדיוק עשינו שם, אבל גם ככה אף אחד לא ממש יבין מה זה אומר (וזה גם לא ממש מעניין)…

סביב 2005 כל אחד הלך לדרכו. בפעם הבאה בה נפגשנו, באזור 2008 במשרדים של חברת טאבולה בניו יורק (אם אני לא טועה אלו היו המשרדים הראשונים), גיליתי שבזמן שאני מכרתי פלאפונים (והייתי מאוד טוב בזה)! אדם המציא לו חברה… ישבנו, פטפנו, אדם הסביר לי מה הוא עושה, לאן הדבר הזה הולך ודיבר על תחום הוידיאו, ואני הנהנתי כאילו אני מבין.

מדלגים כמה שנים קדימה, לכיוון 2013/4. טאבולה כבר הפכה ל'שם דבר' בתעשייה / עולם הפרסום, הפנים של סינגולדה כבר נמצאות במגוון מדיות עולמיות שאפשר רק לחלום עליהן, אני באותן שנים עובד ב"מרכז הבנייה הישראלי" ומחליט להזמין את אדם לדבר בועידות הנדל"ן הגדולה בישראל בתחום הנדל"ן "עיר הנדל"ן" הוא (כמובן 😉) באיזה 'חור' אחר בעולם בדיוק בזמן שהועידה מתקיימת ולא יכול להגיע. (בדיעבד טוב שהוא לא יכול היה להגיע כי במקומו הצלחתי לסחוף את ההמנכ"לית החדשה של פייסבוק ישראל עדי סופר – תאני 😊).

 

זזים עוד קצת קדימה בזמן לכיון 2014/5. מגיע אלי לפגישה אילן צינמן מחברת 'אאוטבריין', מספר לי על החברה, על השוק, על העולם שלהם ואומר לי שהיה רוצה לדבר על במת האירוע באילת ולהציג קייסים של חברות נדל"ן שעשו שימוש בפלטפורמה.

מי מכם שמכיר את אילן, קל מאוד להתחבר אליו, וזו בדיוק הסיבה שאמרתי לו "לא" 🙁 (אל דאגה, שנה אחרי הוא הציג).

 

אני חושב שבשנים האחרונות הכרתי עשרות עובדים של טאבולה ואאוטבריין. עכשיו, כאשר אני כותב, אני מבין למה החיבור של השניים כל כך טבעי והגיוני. העובדים של שני הארגונים פשוט אנשים חיוביים שכיף להיות איתם ולהכיר אותם, ובדרך כלל, כשהעובדים של הארגון הם כאלו – ניתן להסיק שה – DNA של הארגונים בנוי בצורה מעולה, שמאפשרת מיזוג כל כך נכון, כמו שכתב סינגולדה בבלוג של טאבולה.

אם לא קראתם אז להלן חלק מדבריו:

"למה מיזוג?

המיזוג עם אאוטבריין נותן לנו סיכוי טוב יותר לתת פייט מול פייסבוק, גוגל ואמזון ולמשוך יותר מפרסמים לרשת, תוך מתן הזדמנות להגיע לכמעט 2 מיליארד אנשים בכל חודש.

כיום מפרסמים אצלנו עשרות אלפי לקוחות, בעוד לגוגל ולפייסבוק יש יחד למעלה מ -10 מיליון מפרסמים, והם מייצרים יחד הכנסות של כ -200 מיליארד דולר. אנחנו, לאחר המיזוג, נניב כ -2 מיליארד דולר.

לפנינו המון עבודה, אך יחד אנו בעמדה טובה יותר להתמודד מולם, ואם נצליח, כולם ינצחו.

למה עכשיו?

התזמון לא יכול היה להיות רלוונטי יותר. אני מרגיש שהעולם פגיע בעקבות ההתחזקות של פייסבוק וגוגל.

📍 המפרסמים רוצים בחירה, יותר שקיפות ופחות תלות.

📍 המשתמשים חושבים על פרטיות, ולא רק עורכי הדין.

📍 בעלי האתרים רוצים ליצור קשרים נאמנים עם משתמשים, להפיק תועלת מהצמיחה ולמצוא דרכים חדשות לייצר הכנסות.

למה ביחד?

כדי לקבל סיכוי אמיתי ולממש את החזון המשותף שלנו – להילחם בדאופול, לחדש מהר יותר ולתמוך במפרסמים ובעלי אתרים בהישרדות ושיגשוג, נתקדם כאחד ונתמקד בצמיחה.

מטרתנו היא להאיץ את החדשנות בכל קווי המוצרים, ולספק פתרונות טובים יותר לכל השותפים והלקוחות שלנו".

 

מאחל לשתי החברות הישראליות הנפלאות האלו לצמוח יחד ולתת בראש 😉

 

טל ספיבק

 

המשך קריאה

ארגז כלים לתוכניות עבודה

תש״פרו מיקוד: 10 מחשבות למנהל השיווק לשנה החדשה // קרן נהיר

פורסם

ב-

לקראת השנה החדשה ובסימן הימים שבהם עלינו לסכם את העשייה שלנו בשנה החולפת, ביקשנו מקרן נהיר, ממנהלי קהילת השיווק, לשעבר סמנכ״לית השיווק של אדידס ואופל ישראל וכיום יועצת שיווק, למקד את השאלות לשנה החדשה שעל כל מנהל שיווק לשאול עצמו. לפניכם 10 מחשבות לשנה החדשה לאנשי השיווק: 

1. האם אני מעודכן מקצועית?

לא משנה איך נראה המבנה הארגוני אצלכם והאם יש פונקציות דיגיטללצידכםאת הטרמינולוגיה והפלטפורמות הדיגיטליות אתם פשוטחייבים להכיר.

מולכם יש צרכן אחד, שמקיפים אותו אמצעי שיווק ב– 360 מעלות ומנהלהשיווק צריך להכיר את כולם.

2. האם אני מכיר את השוק שאני פועל בו?

לזרוק מספרים מאומניבוסים לא נחשב להכיר את השוק.

לדרוך ברגליים אצל המתחרים שלכם ולהכיר את העשייה השוטפת שלהםנחשב.

3. האם אני שם את הצרכן במרכז העשייה שלי?

אילוצים ארגוניים, אילוצי זמן וכסף, דעות או העדפות אישיותכל אלהפשוט לא רלוונטיים כשאנחנו פונים אל הצרכנים שלנו.

בכל רגע נתון, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהו הערך שאנחנו נותניםלצרכן והאם אנחנו פונים אליו באופן שבו הוא מצפה לשמוע מאיתנו.  

4. האם יש לי את הכלים כדי לאסוף דאטה על הצרכן שלי וההעדפות שלו?  ואם אני משתמש בכלי איסוף מידעהאם הם מספקים לי את התובנות כדי שאוכל לשרת את הצרכן שלי טוב יותר?
5. האם אני מחובר לליבה העסקית של הארגון?

האם אני מכיר את המוצר לעומק, יודע מהם היעדים העסקיים של הארגוןואני חלק מהצוות שמגדיר אותם ומוביל את האסטרטגיה הארגונית?  אם אין יעד ברור, כנראה שלא נגיע אליו.

6. מהו המיצוב הארגוני של מחלקת השיווק?

האם השיווק נתפס כהוצאה או כהשקעה? האם השיווק מעביר ידע לשאר המחלקות? אם השיווק לא נתפס כהשקעה וכגוף בעל הידע, זה הזמן לעבוד על מיתוג פנימי.

7. מתי עשיתי בדק בית לסוכנויות שאני עובד מולן?

סוף שנה קלנדרית הוא זמן טוב לנער את האבק מההסכמים והחוזים ולוודא שאתם מקבלים שירות ברמה התואמת למחיר שאתם משלמים.

8. האם אני עובד באופן מסודר?

האם בכל רגע נתון אני יודע כמה תקציב נשאר לי עד סוף השנה וכמהמשימות פתוחות יש לי עד ההשקה? האם השוטף מנהל אותי אוהאם אני מנהל את העשייה?

דוחות תקציב וגאנטים הם החלק הפחות זוהר בעשייה, אבל מקילים מאוד על השליטה.

9. יצירתיות וחדשנותהאם אני משאיר לעצמי זמן בשוטף כדי לחשוב על הדבר הבא.
10. האם אני נמצא בארגון שיעצים אותי וייתן לי את ארגז הכלים והתובנות שיהפכו אותי יום אחד למנהל השיווק הבא? אם לא, שנה חדשה היא תמיד הזדמנות טובה להסתכל קדימה. גמר חתימה טובה לכל אנשי השיווק המצייצים.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

שבעה דברים שלמדתי כמנהל שיווק ועשיתי בחתונה שלי // תמיר זוהר

פורסם

ב-

מיד לאחר שהצעתי נישואין לאשתי הטרייה כיום, פלג, היה ברור שהיא כמי שעובדת ועבדה בעולם הפקת וניהול האירועים תתכנן את האירוע שלנו מתחילתו ועד סופו. "אני לא מתכוון להתערב!", חזרתי שוב ושוב בפניה, "אני רק אייעץ מדי פעם". אז הנה מאמי, כהוכחה לחוסר המעורבות שלי בתכנון החתונה, כתבה באורך 850 מילים, עם כל הייעוץ הלא מחייב שהענקתי במהלך שלושת החודשים שקדמו לחתונה. אוקיי, כן, יכול להיות שקצת התערבתי.

השיעור הראשון: בנה מסע לקוח/אורח

בנאום שהעניק ג'ף בזוס בשנת 2003, הגיח לחיינו הציטוט המפורסם שלו שפותח כל הרצאה כיום על חווית לקוח – "אנחנו רואים בלקוחות שלנו כמוזמנים למסיבה אחת גדולה, שאנחנו המארחים שלה. העבודה היומיומית שלנו היא להפוך כל היבט חשוב של חווית הלקוחות למעט יותר טוב". והנה, כך קרה, שבמעמד החתונה, אפשר ליישם ליטרלי את מילותיו של בזוס. עם תחילת תכנון החתונה, כתבנו לנו על דף קטן את כל נקודות המפגש האפשריות שלנו עם האורחים – תמונת ה-Save the Date המפורסמת, דרך ההזמנה הרשמית, הודעות הסמס שבאות בעקבותיה (אישור הגעה ותזכורת ביום החתונה) וכן הודעת הסמס שבסיום האירוע. כל זאת מבלי להיכנס לנקודת המפגש המרכזית שנגזרת לאינספור נקודות מפגש קטנות – האירוע עצמו. כעת, אחרי שרשמנו את כל הנקודות, ניסינו להתמקד בכל נקודה ונקודה ולנסות לשפר נקודות שסברנו שאפשר למקסם ובעזרתן להבטיח מסע אורח טוב ונעים יותר.

כך לדוגמה, הודעת "תודה שבאתם" שהייתה אמורה להישלח בסיום האירוע, הרגישה לנו קרה וטכנית מדי. אי אפשר באמת לסכם חתונה ולהודות לאורחים ב-130 תווים, מבלי להיגרר למילים ריקות וקצרות. במקרה הזה, הודעת הסמס הפכה מהודעת תודה גנרית להודעת קליק בייט בסגנון "צפו עכשיו בתמונות שצולמו באירוע ובברכה שלנו אליכם". לחיצה על הקישור שהופיע בהודעה, העבירה את האורחים שלנו אל דף נחיתה שבנינו ובו הטמענו סרטון קצר, שאיפשר לנו להודות לאורחים מקרב ליבנו, בצורה חמה ונעימה יותר. דף הנחיתה אפשר לנו גם להנגיש תוכן נוסף שיצרנו באירוע עצמו ולפני האירוע (ארחיב בהמשך) והיה חלק ממסע האורח אותו בנינו.

השיעור השני: אתר את הבעיות ומצא להן פתרון יצירתי

החופה היוותה את אחד האתגרים הראשון שעמדו לפתחתנו. היה ברור מהרגע הראשון שמתוך כבוד למשפחותינו נרצה לקיים חופה דתית, אך מהצד השני היה ברור שנרצה לתבל את החופה, הארוכה בין כה וכה, בטקסטים שלנו שיספרו קצת יותר על מי אנחנו, איך הכרנו, מה מייחד אותנו כזוג, מה אנחנו מבטיחים זה לזאת, מהם הנדרים שלנו ובקיצור – אכילת ראש מצטברת ומעייפת של 40 דקות. הפיתרון שהציעו לנו מסביב היה "או שתעשו חופה דתית או שתעשו חופה אזרחית". אנחנו הצענו – גם וגם. חופה דתית רומנטית ואינטימית בשקיעה רק עם המשפחה הקרובה וכעבור שעתיים כשכל האורחים כבר הגיעו – טקס חברים, מצחיק ומרגש. מופע שהוא רק שלנו שהוא לא חופה ושלא מתיימר להיות חופה. פתאום הבעיה שלשמה התכנסו הפכה לקונספט סינרגטי וייחודי שרק מעצים את האירוע שלנו. כל מה שזה דרש מאיתנו זה יצירתיות.

השיעור השלישי: צור שפה מיתוגית

בחודשים שקודמים לאירוע וכן באירוע עצמו נחשפים המוזמנים למספר רב של אלמנטים מעוצבים – הזמנות, תפריטי אוכל על השולחנות / תפריטי מזנונים, תפריטי אלכוהול, מגנטים והרשימה עוד ארוכה. עיצוב כל אלמנט בנפרד, מבלי מחשבה על שאר האלמנטים, יוצר עבודה מיותרת ולא משתלמת, ושלא נדבר על הדיונים והוויכוחים על כל אלמנט ואלמנט. בקיצור – חבל על הזמן וזה גם מכוער. בניית שפה עיצובית, איפשרה לנו כזוג לשבת פעם אחת בלבד, לגבש קונספט עיצובי ששנינו אוהבים ולצאת איתו לדרך.

השיעור הרביעי: התוכן הוא המלך

אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד יכול להיות יוצר ומפיק תוכן. סל הכלים המוצע ברשת ליצירת תוכן הוא רחב, כך שאין שום סיבה שלא להתחיל ליצור תוכן ממש בחתונה שלכם. במקרה שלנו, ביקשנו לייצר תוכן עבור שתי נקודות מפגש במסע האורח שלנו, שקודמות לאירוע עצמו. האחת, תמונת "SAVE THE DATE" המפורסמת והדביקה, שהוחלפה בסרטון קצר בין דקה אותו העלנו ליוטיוב והפצנו בקבוצות הוואטסאפ. השנייה, הודעת התזכורת שנשלחת ביום האירוע. בהודעה זאת משלבים בשנים האחרונות, קישור ל-WAZE כדי למנוע טרטורים מיותרים בהגעה למקום, אבל מה עם חווית הנסיעה עצמה? לשם כך בנינו פלייליסט בספוטיפיי עם שירים שאנחנו אוהבים שיכניסו את האורחים לאווירה, ינעימו להם את הדרך וישכיחו מהם במעט את הפקקים. הסיפור האחרון עם הפקקים קצת פחות הצליח.

השיעור החמישי: חבר בין הפיזי לדיגי

העולם הפיזי והעולם הדיגיטלי מתחברים לנגד עינינו בכל פינה ויוצרים יחד עולם חדש מהיר ונוח יותר. אלוהי הפיזי-הדיגי נמצא בפרטים הקטנים, למשל בצילום המגנטים הידוע. לאורך כל החתונה שלנו לא נשמעה ולו פעם אחת צעקת "צלם! צלם!" אל עבר צעיר תשוש שמקבל סחרחורת ברחבה. במקומו, הצבנו את עמדת המגנטים וה-GIFים של חברת TAG BOX בחלל מיוחד שעיצבנו בסמוך לבר. האורחים הוזמנו לצלם את עצמם, לבחור את התמונות שהם הכי אוהבים ולהדפיס מהם מגנט ישירות או לשלוח לנייד. כל מי שאוהב להמתין חצי שעה כדי לקבל מגנט תלוי על חבל עם תמונה שלו מפהק, מאוד התאכזב מהעמדה.

השיעור השישי: חתור לשיתופי פעולה

אולמות האירועים מציעים לרוב עמדת אפטר פארטי שכוללת המבורגרים וצ'יפס תוצרת בית. על פניו פתרון נוח ויעיל לכל זוג שמעוניין להשתלט על המאנצ' הלילי של האורחים. אלא שאצלנו עמדת הבורגרים של האולם הוחלפה בעמדת "ברגר קינג" ממותגת כהלכתה – כמעט 100 המבורגרים, 8 טון צ'יפס ועשרות רטבים שחיכו לאורחים. למה בכלל להחליף בורגר בבורגר? יתכן שאפילו לא מעט מהאורחים היו מעדיפים את טעם הקציצות שהיה מציע האולם. כי במבחן התוצאה העמדה חוסלה תוך חמש דקות שהיא משאירה אבק לעמדות האוכל האחרות שהיו במהלך האירוע. הכוח שיש למותג ברגר קינג הקפיץ את האורחים מהרחבה הישר לעמדה. שיתוף פעולה קטן ששדרג חוויה שבמקור הייתה צריכה להיות רגילה לגמרי.

השיעור השביעי: RTM זה החיים

חתונה יום לפני בחירות. תכלס, למי אכפת מכל שאר הדברים שלמדתי?! 😊

 

 

 

**צילום: אסף ספקטור**

 

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA